יח) ואין לנו בבית המקדש שום דבר שצריך למדוד בו שיעור של הין, ולמה היה שם כלי מידה של הין, הואיל והיה במקדש מימי משה, שמדד בו שמן לשמן המשחה, כמו שהתבאר לעיל. ובחצי לוג שהיה במקדש היו מודדין מים למי סוטה, ושמן ללחמי קרבן תודה. וברביעית הלוג שהיתה שם היו מודדין שמן לחם הנזיר, ומים לטהרת מצורע, ולא מפני מעשים אלו שהשתמשו בהם נתקדשו הכלים, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו לעיל (הי"ז) שעשו בהם.
יט) כל המדות האלו, שמודדים בהם את הלח ואת היבש, קודש, והן חלק מכלי השרת, אלא שמדות הלח – הכלים שמודדים בהם נוזלים, נמשחו גם מבפנים וגם מבחוץ, וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים. לפיכך, כאשר גודשים את הכלים, בירוצי מדות הלח – מה שנשפך מהנוזלים שנמדדים בכלי הקודש, קודש, כיון שאותה שארית נוגעת בכלי מבחוץ בזמן שהיא נשפכת, וכיון שהחוץ קדוש, הרי הוא מקדש את הנוגע בו, ובירוצי מדות היבש – מה שנשפך מהדברים היבשים שבכלי הקודש, חול, כיון שלא היו בתוך הכלי, וכשהם נופלים החוצה אינם מתקדשים מצידו החיצוני של הכלי.
