משנה יב: יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה, תְּגַדְּלֶנּוּ. הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, לֹא נִבְעַלְתִּי, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, מְבַקְשִׁים הֵימֶנּוּ שְׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ:
משנה יב: יָבָם קָטָן, שהוא כבר בן תשע שנים שביאתו ביאה, אלא שעדיין לא הגיע לגיל שלש עשרה, שֶׁבָּא עַל יְבָמָהּ קְטַנָּה, שהיא בת שלש שנים, שביאתה ביאה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה, ואינו יכול לגרשה, כיון שגט של קטן אינו גט, וצריך להמתין גם עד שתהא היא בגיל שיודעת לשמור על גיטה.
יבם קטן שבָּא עַל יְבָמָה גְּדוֹלָה, תְגַדְּלֶנּוּ – תמתין עד שיגדל, כיון שבקטנותו אינו יכול להוציאה בגט.
עתה עוברת המשנה לדין יבם ויבמה גדולים: הַיְּבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מזמן שכנסה לשם יבום, עדיין לֹא נִבְעַלְתִּי, ויוצאת אני בחליצה, והוא טוען שכבר בא עליה וממילא צריכה היא גט, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ, כיון שעד שלשים יום יתכן שבאמת נמנע היבם מלבא עליה, ונאמנת היא בטענתה שלא התייבמה עדיין, וממילא החליצה פוטרתה. אבל לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אין אדם מעמיד עצמו זמן רב כל כך, ומן הסתם בא עליה וייבמה, ולכן צריכה היא גט, ומאידך היא עצמה אינה ניתרת בגט, מאחר ולדבריה לא נבעלה ו'שוויה נפשה חתיכה דאיסורא' [כלומר, נאמן האדם לאסור את עצמו לגבי עצמו, גם אם אין אנו מאמינים לו לגבי אחרים], וממילא זקוקה היא לחליצה, וְלכן מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ, כדי שתהיה מותרת גם לפי דבריה. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה שלא בא עליה, אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ, ויתירה להנשא לאחר.
