י. בסעודת ליל שבת דרכן של בני אדם להאריך על השלחן שלש וארבע שעות ובפרט בימי החורף, ומנהגם כך, אחר ברכת המוציא אוכלין מיני מלוחין בחומץ ואוכלים התבשילין של בשר מעשה קדרה שבשלו לכבוד שבת ואח"כ מסירין התבשיל ומביאים מיני פירות ומניחין על השלחן ומברכים עליהם ומאריכין על השלחן ב' וג' שעות עד שיברכו בהמ"ז, אך דרכן להשאיר פת על השלחן עד בהמ"ז כדי שנראה שעדיין לא משכו ידיהם מן הפת, שאם משכו ידיהם מן הפת היו צריכין לברך על כל מה שמביאים בין אם הם דברים הבאין מחמת הסעודה כגון דגים וכיוצא בין מיני פירות דלפו"ד צריך לברך לפניהם ולאחריהם דאין פוטרתם ברכת המוציא ולא בהמ"ז כיון דהביאום אחר שמשכו ידיהם מן הפת, על כן הם נזהרים להניח פרוסת פת על השלחן כדי שנראה שלא משכו ידיהם מן הפת ואז לא יהיו נראין כמועלין בברכות כשאין מברכין עליהם, מיהו אף על פי שהפת עודנו מונח על השלחן עד בהמ"ז ירא שמים יזהר לאכול מעט מן הפת סמוך ממש לנטילת מים אחרונים וגם בעת שעורכין הפירות על השלחן ג"כ יאכל מעט מן הפת, דבזה נמצא באמת שלא משך ידו מן הפת, ואצלינו בביתינו מנהג שלנו להביא גם בסעודה ראשונה וסעודה שניה של שבת דגים ונאכל מהם מעט עם הפת סמוך לנטילת מים אחרונים והוא מנהג יפה ונכון, דנמצא בכל משך ב' וג' שעות שאנחנו יושבים על השלחן הערוך מפירות אין אנחנו מושכים ידינו מהפת שבדעתנו לאכול עוד מהפת עם הדגים שנאכל לבסוף:
תפריט
תפריט
ראשון
י"ז כסלו התשפ"ו
