השער הארבעה עשר – שער הקנאה
משלו משל: חומד וקנאי פגע בהם מלך אחד. אמר להם המלך: אחד מהם יבקש דבר ממני וינתן לו, וחברו יקבל כפלים. הקנאי לא רצה לבקש תחילה, שהיה מתקנא אם יינתן לחברו בכפלים. והחומד לא רצה לבקש תחילה מפני שהיה מתאווה וחומד את הכפל לעצמו. דחק החומד את הקנאי לבקש, וביקש הקנאי לנקר לו עין אחת, ולחברו שתים.
צא וראה כמה רעות תלויות בקנאה, נחש הקדמוני נתקנא באדם הראשון, וגרם מיתה לעולם, ועליו נגזר (בראשית ג יד): 'על גחונך תלך, ועפר תאכל'. וכן ראה מה ארע לקין, ולקורח, ולבלעם, ולדואג, ולאחיתופל, ולגחזי, ולאדוניה, ולאבשלום, ולעוזיהו, שכל אלו נתנו עיניהם במה שאינו שלהם, ולא די שמה שבקשו לא ניתן להם, אלא אף מה שבידם ניטל מהם. מכל אלה ילמד האדם שיפרוש מן הקנאה ומן החמדה; כי אפילו מה שבידו אינו שלו, כי מחר בא ואיננו, ומה יועיל לו שאינו שלו?
