פרק ח, משנה א: יֵשׁ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ בְכוֹר לַנַּחֲלָה, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ בְכוֹר לֹא לַנַּחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן. אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ חַי, וּבֶן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת, וְהַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם.
פרק ח, משנה א: פרק זה עוסק בדיני בכור אדם, שיש בו שני עניינים: א. נוטל הוא בירושת אביו פי שנים מאחיו. ב. אביו חייב לפדותו על ידי נתינת חמש סלעים לכהן. משנתנו מבארת ששני הדינים הללו אינם תלויים בהכרח זה בזה: יֵשׁ אדם שהוא בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, לירש פי שנים, וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, אלא פטור הוא ממצוות פדיון הבן. ויש מי שהוא בְּכוֹר לַכֹּהֵן, וחייב בפדיון הבן, וְאֵינוֹ בְכוֹר לַנַּחֲלָה, אלא יורש כשאר אחיו, הפשוטים. יש אדם שהוא בְּכוֹר גם לַנַּחֲלָה וְגם לַכֹּהֵן, ויֵשׁ שֶׁאֵינוֹ בְכוֹר לֹא לַנַּחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן. מבארת המשנה, אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, הַבָּא [-הנולד] אַחַר הַנְּפָלִים אפילו שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ של הנפל כשהוא חַי, ואחר כך מת, וְכן אם נולד אחר בֶן תִּשְׁעָה חודשים, שאינו נפל, שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ כשהוא מֵת, ונולד זה אחריו, הרי זה בכור לירש פי שנים, כיון שנאמר בפרשה זו 'ראשית אונו', ומשמעות הלשון היא מי שלבו של אביו דווה עליו אם מת, למעט נפל או ולד שנולד כשהוא מת, ואילו לגבי פדיון הבן אין ולד זה חייב בפדיון, כיון שכבר נפטר הרחם בנפל החי או בולד המת, אבל אם הוציא ראשו בן תשעה חודשים כשהוא חי, אפילו אם מת אחר כך, אין הנולד אחריו בכור לנחלה. [ומשמעות המשנה שאם יצא ראשו של הנפל כשהוא כבר מת, הנולד אחריו חייב בפדיון הבן, ואופן זה שייך רק בתאומים, שאם הוציא אחד מהם את ראשו לאחר שמונה חודשים כשהוא כבר מת, אינו נחשב כפטר רחם, ואם לאחר חודש נולד התאום השני כשהוא חי, חייב בפדיון הבן. אך אם לא היו אלו תאומים, ונולד כל גופו של הנפל, הגם שהיה בן שמונה חודשים, ונולד כשהוא מת, מכל מקום כיון שהיתה זו לידה גמורה המטמאת את אמו, הנולד אחריו פטור מפדיון הבן], וְהַמַּפֶּלֶת כְּמִין צורת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, הנולד אחריו הוא בכור לנחלה, ליטול פי שנים, כיון שאין לב אביו דווה עליו במיתתו, ומכל מקום הבא אחריו אינו חייב בפדיון, כיון שכבר נפטר הרחם באותו ולד אף שצורתו כבעל חיים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין הנפל פוטר את הבא אחריו מפדיון הבן, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ, בנפל, מִצּוּרַת הָאָדָם, אבל אם היה זה כצורת בעל חיים, הבא אחריו חייב בפדיון הבן.
