משנה ב: חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לֹא יִתְרֹם. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם, שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר:
משנה ב: חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, שאין דינו כשוטה אלא כפקח לכל דבר, מכל מקום לכתחילה לֹא יִתְרֹם, כיון שצריך להשמיע לאוזניו את הברכה שמברך על הפרשת התרומה. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, כיון שאין הברכה מעכבת. מוסיפה המשנה ומבארת 'חֵרֵשׁ' שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם [-ברוב המקומות], והוזכר לעיל (משנה א) שאין תרומתו תרומה כלל, היינו שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר, כיון שנולד כשהוא חרש, ומתוך שלא שמע מעולם שמדברים עמו, אינו יכול ללמוד לדבר, ודינו כשוטה לכל דבר.
