256. זקן (ב)

וְרָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, כִּי דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר יַזְקִין וְאֵין כֹּחוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ לֵישֵׁב עִם בַּחוּרִים בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים, רַק כְּבוֹדוֹ בִּגְדוֹלִים, לִהְיוֹת בָּא בַּאֲנָשִׁים, לֵישֵׁב עִם אַנְשֵׁי צוּרָה זְקֵנִים שֶׁכְּמוֹתוֹ, וּבַלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים יוֹשְׁבִים וּמְדַבְּרִים, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת, עַל הֶעָרִים וְעַל הַמַּמְלָכוֹת, וְכָל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תַּחַת שֵׁבֶט לְשׁוֹנָם, מִדָּבָר לְדָבָר וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן, לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן בְּרֹב דְּבָרִים, וּמַעְלִים עָשָׁן בְּסִיגַרְיוֹת וְשׁוֹתִים קָפֶה, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר וְטוֹב וְהָגוּן, וְכָךְ הוּא חוֹבָתוֹ וְכָךְ נָאֶה לוֹ, וְלֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי אֵין זוֹ הַדֶּרֶךְ, וּבְרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע, וְאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה.