ה) בימי המועדות [-בימים טובים] כולם, ובראשי חדשים, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן, והלוים אומרין שירה, שנאמר 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות'.
החצוצרה היתה נעשית מן עשת [-חתיכה אחת] של כסף. ומכל מקום אם עשה אותה מן הגרוטאות [-חתיכות שבורות] של כסף, כשירה. אם עשאה משאר מיני מתכות, פסולה. והחלילין שהיו מנגנין בהן היה אבוב שלהן [-החלק הדק שבראש החליל] של קנה, ולא ממתכת, מפני שקולו ערב כשהוא עשוי כך. ולא היה מחלק – מסיים את הניגון אלא באבוב יחידי, כלומר, אחד מהאבובים היה מאריך יותר מהשאר, ומסיים כך את הנעימה, מפני שהוא מחלק יפה:
ו) בשנים עשר יום בשנה היה החליל מכה [-מנגן] לפני המזבח. בשחיטת פסח ראשון. ובשחיטת פסח שני. וביום טוב הראשון של פסח. וביום הראשון של עצרת, ובשמנה ימי החג – חג הסוכות. וחליל זה דוחה שבת, מפני שהוא חליל של קרבן, וחליל של קרבן – עבודה היא, ועבודה דוחה את השבת:
