בביאור מידת הקדושה
ואמנם, לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה, כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף חומרו הוא בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה – ניתן במתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות, ברדיפת הידיעה האמתית, והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו, ואז יצלח בידו זה הדבר, שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות, כי מה שהטבע מונע ממנו, יעזרהו ה' יתברך וסיועו יתן לו, וכענין שנאמר (תהלים פ"ד): לא ימנע טוב להולכים בתמים, ועל כן אמרו במאמר שזכרתי אדם מקדש עצמו מעט – שהוא מה שיוכל האדם לקנות בהשתדלותו. מקדשים אותו הרבה – שהוא העזר שעוזר אותו השי"ת וכמו שכתבנו.
