סד. הכוזרי: וכי זה מחייב שלא נסמוך על חכמת אריסטו?
סה. החבר: כן. כי מכיון שלא היתה בידו מסורת ברורה להאמין לדבר מי שקדם לו, ולא מצא לנחוץ לחקור באופן היסטורי את שנות העולם, והשתלשלות הדורות, היה מוכרח להעמיק בשכלו ומחשבתו בלבד, וחשב בשאלת הקדמות והנצחיות. ואמנם קשה היה לו לתאר במחשבתו את חידוש העולם, וכמו כן התקשה לתאר את קדמותו. אך כיון שהראיות הנוטות אל הקדמות נראו בעיניו מכריעות יותר, הכריע על הקדמות במחשבתו המופשטת. ולו היה חי הפילוסוף באומה שנחלה מסורות מקובלות ומפורסמות שאי אפשר לדחותן, היה טורח בראיות והוכחות לחזק את אמונת החידוש, עם כל הקושי שבזה, כשם שהחזיק באמונת הקדמות, שקשה יותר לקבלה.
