המשך עז. החבר: אל יהיה לפלא בעיניך, אם הבורא יראה בעולם הזה, התחתון, גילוי כבוד שכינתו, כשהיצורים מצדם מסוגלים ומוכנים לקבל אותו. ואמנם משיכת השפע האלוהי אל האדם היא בבחינת נסיון לאדם, אם יעשה את ההכנה הנכונה על ידי אמונה בתורת ה' וקיום מצוותיו – יגיע בזה למעלה גדולה של גילוי שכינה. ולא – יגיע למרידה בדבר ה'.
עח. הכוזרי: איך יתכן שהמעשה שהוא יסוד ושורש לאמונה, עלול להיות שורש החטא והמרידה בה'?
עט. החבר: יתכן, כי אין ביכולת האדם לשער את הסיבות הגורמות את ההשראה האלוהית על האדם. ואף אם ידע האדם מה הוא הגורם, לא ידע כללי פעולה זו, כגון כמות הדבר ואיכותו. ואף אם ידע כל זה, לא ידע את זמני הפעולה, צרופי פרטיהם, והמקום המיועד להם. ידיעת כל זה צריך להודעה מפורשת וברורה ביותר מאת האלוהים. ולמי שהודיע ה' כל זה, וקיים אותו בשעור הנכון, ועל פי התנאים המצווים בלב שלם, הוא המאמין [והוא הראוי להשראת השכינה], אך מי שרצה לזכות להשראת השכינה על פי סיבות שהמציא מסברה וחקירה, והשוואות מספרי החוזים בכוכבים, המאמינים כי על ידי מעשי עבודתם בכוחם להוריד שפע של כוחות רוחניים, ועושים צלמים וצורות לכוכבים, הוא הממרה בדבר ה' ומורד בו. ושורש החטא, כי הוא מקריב קרבנות ומקטיר קטורת, מסברה, ואין לו ידיעה מי ומה ובאיזה מקום ואיזה זמן ראוי לעשות עבודות אלו, ומה הם פרטי העבודה הרצויה, וכמות הקרבנות וסוגיהם, ופרטים רבים שירבה הזמן למנותם.
