ז) וכן כהן שהיה לו קרבן של עצמו, הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה, אף שאינו משרת במשמרת של אותו יום, שנאמר 'ובא בכל אות נפשו ושרת'. ואפילו חטאתו ואשמו של עצמו הוא מקריב, ומכפר על ידי עצמו, והעור של קרבנו, ואכילתו של בשר הקרבן, שלו. ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו, נותן, ועור הקרבן ועבודתו לאותו הכהן בלבד שנתן לו, ואינו מתחלק בין כל כהני המשמרת.
ח) היה הכהן בעל הקרבן בעל מום, שאינו יכול לעבוד בעצמו, אינו יכול לתת את הקרבן לכהן מסוים, אלא נותן את קרבנו לאנשי המשמר של אותו זמן, והעור שלהם. אם היה זקן או חולה, שיכול לעבוד על ידי הדחק, נותן את קרבנו להקרבה לכל כהן שירצה, והעור והעבודה לאנשי משמר. ואם אינו יכול לעבוד כלל, הרי הקרבן כלו לאנשי משמר:
