משנה ד: לְהֵיכָן גּוֹלִין, לְעָרֵי מִקְלָט. לְשָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּלְשָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְגוֹ'. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְּׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד:
אותם רוצחים בשגגה שהתבאר דינם שהם חייבים גלות, לְהֵיכָן הם גּוֹלִין, לְעָרֵי מִקְלָט, לְשָׁלשׁ ערים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וּלְשָׁלשׁ ערים שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן' וְגוֹ'. ואף שמשה רבינו הבדיל את שלש הערים לערי מקלט קודם שנכנסו ישראל לארץ, מכל מקום עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ הערים הנוספות שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת את הרוצחים בשגגה, שֶׁנֶּאֱמַר 'שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה', לימדו בכך הכתוב שאין שום עיר קולטת עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְּׁתָּן – כל ששת הערים קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד. [ואמנם גם ארבעים ושתים ערים שניתנו ללויים מכל ישראל גם כן קולטות את הרוצח, אלא שששת הערים המיוחדות לכך קולטות את הרוצח גם אם הגיע אליהם ללא ידיעה שהם ערי מקלט, ואילו ארבעים ושתים הערים האחרות קולטות את הרוצח רק אם נכנס אליהם מתוך ידיעה שהן ערי מקלט].
