משנה ה: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ, יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתְנוּ, אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם. זָכָר וּנְקֵבָה, הָאָבוֹת פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
משנה ה: שְׁתֵּי נָשִׁים, שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁשתיהן לֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, והתערבו שניהם ואין ידוע מי הוא בנה של מי, האב הזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, וְהאב הזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, כיון שברור שאשתו של כל אחד מהם ילדה בן זכר בכור, החייב בפדיון. מֵת אֶחָד מֵהֶן [-מהבנים] בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, שבאופן זה פטור הוא מפדיון, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ שני האבות, יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים, כיון שידוע בבירור שאחד מהם היה פטור מפדיון הבן, ואִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתְנוּ, שכל אחד נתן את פדיון בנו לכהן אחר, אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם, כיון שכל אחד מהכהנים יכול לומר שמא הבן שנפדה אצלי הוא החי.
שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו זָכָר וּנְקֵבָה, והתערבו הולדות, הָאָבוֹת פְּטוּרִין, כיון שכל אחד מהם יכול לומר שמא אשתו ילדה נקבה, ומספק אין לחייבו בפדיון, וְהַבֵּן עצמו, שהוא ודאי בכור, חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ.
ילדו אותן נשים שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, שבאופן זה אין כל הכרח שהיה כאן בכור זכר, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
