יג מַשָּׂ֖א בַּעְרָ֑ב בַּיַּ֤עַר בַּעְרַב֙ תָּלִ֔ינוּ אֹֽרְח֖וֹת דְּדָנִֽים׃ יד לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם יֹֽשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃ טו כִּֽי־מִפְּנֵ֥י חֲרָב֖וֹת נָדָ֑דוּ מִפְּנֵ֣י ׀ חֶ֣רֶב נְטוּשָׁ֗ה וּמִפְּנֵי֙ קֶ֣שֶׁת דְּרוּכָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י כֹּ֥בֶד מִלְחָמָֽה׃ טז כִּי־כֹ֛ה אָמַ֥ר אֲדֹנָ֖י אֵלָ֑י בְּע֤וֹד שָׁנָה֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְכָלָ֖ה כָּל־כְּב֥וֹד קֵדָֽר׃ יז וּשְׁאָ֧ר מִסְפַּר־קֶ֛שֶׁת גִּבּוֹרֵ֥י בְנֵֽי־קֵדָ֖ר יִמְעָ֑טוּ כִּ֛י ה֥' אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל דִּבֵּֽר׃
֍ ֍ ֍
(יג) מַשָּׂא בַּעְרָב – הנבואה שנאמרה על הערביים, בני קדר, שייענשו על כך שהרעו לישראל, ויפלו ביד סנחריב, בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ – ביערות של ערב תצטרכו לישון בלילה, אֹרְחוֹת דְּדָנִים – בני השיירות של דדן העוברים ממקום למקום, כיון שהיתה דרכם להתארח אצל בני קדר, וכעת, שעתידה קדר להחרב, ילינו ביערות.
(יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם – הוציאו מים לקראת פליטי קדר הבורחים מחרב האויב וצמאים למים, יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, שדרכם יעברו בני קדר הגולים ממקומם מחמת המלחמה, וראוי לכם לעשות כן, כיון שבְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד – בני קדר היו מקדמים בלחם את הנודדים ועוברים דרך ארצם, ולכן מן הראוי לקדמם לכל הפחות במים.
(טו) ובפרט שלא נדדו מרצונם, אלא כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת המלחמה נָדָדוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב האויב הנְטוּשָׁה על כל ארצם, וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה שהכניעה אותם, וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה – ולא ברחו מיד, אלא ניסו בתחילה להלחם באויב, עד שגברה ידו, והוכרחו לברוח.
(טז) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי, בְּעוֹד שָׁנָה, כִּשְׁנֵי שָׂכִיר – כשנים שנשכר אדם לעבודה, שהוא מדקדק לצאת בדיוק בסיום השנה, כך כאן תתקיים הנבואה בדיוק בתום שנה, וְכָלָה [-יכלה ויסתיים] כָּל כְּבוֹד קֵדָר.
(יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר – וגם אותם גיבורים מועטים שישאיר האויב מבני קדר כדי שיעזרו לו במלחמותיו, גם הם יִמְעָטוּ, כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר וגזר עליהם כן, מפני שהרעו לישראל.
