משנה ז: נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל, הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה, שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת, כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר, גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי, גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר:
התבאר המשנה הקודמת שהרוצח בשגגה יוצא מעיר מקלטו במיתת הכהן הגדול שהיה ממונה בשעה שנגמר דינו לחיוב גלות. ואם נִגְמַר דִּינוֹ לגלות בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל, כגון שמת הכהן הגדול ועדיין לא מינו אחר תחתיו, וכן הַהוֹרֵג בשגגה את הכֹּהֵן הגָּדוֹל בעצמו, וכשנגמר דינו לגלות עדיין לא מינו כהן גדול אחר, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג בשגגה, ולא מינו עדיין אחר תחתיו, כל אחד מאלו אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם [-מעיר מקלטו] לְעוֹלָם.
וְהרוצח בשגגה אֵינוֹ יוֹצֵא מעיר מקלטו לשום צורך שבעולם, לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה – לעדות על ראיית הלבנה, לצורך קידוש החודש, וְלֹא לְעֵדוּת בדיני מָמוֹן, וְלֹא לְעֵדוּת בדיני נְפָשׁוֹת. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, שכל ישראל צריכים אותו שילחם מלחמותיהם, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה', שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ, ולכן אפילו לאחר מיתתו אין מוציאים אותו משם, אלא קוברים אותו בעיר המקלט.
כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר עצמה קוֹלֶטֶת, כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט, והיינו שיעור אלפיים אמה שסביב העיר, שמיד כשנכנס הרוצח לתחום זה אסור לגואל הדם להורגו.
רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם של עיר המקלט, וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם להורגו, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם להורגו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, ואין לו מצוה בכך, וְכָל אָדָם אחר אין לו רשות להורגו, אלא שאם הרגו אדם אחר, אֵין חַיָּבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם של עיר המקלט, וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, אוֹ שהאילן עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם, הַכֹּל הוֹלֵךְ גם אַחַר הַנּוֹף, ולא רק אחרי העיקר, ולכן בין אם עיקר האילן בתוך התחום, ובין אם נופו שם, אם נמצא הרוצח על אותו האילן, אפילו בחלק שמחוץ לתחום עיר המקלט, אין גואל הדם רשאי להורגו.
רוצח בשגגה שגלה לעיר מקלט, וחזר והָרַג בשגגה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה באותה עיר, אבל לא יצא לעיר אחרת, מחמת הרציחה הראשונה. וּבֶן לֵוִי, שגר באחת מערי המקלט, שהרי ערים אלו מיוחדות לדירת הלויים, והוא רשאי לצאת מעירו, שהרי לא בא לשם מחמת רציחה אלא שזו דירתו, גּוֹלֶה מֵעִיר זו לְעִיר מקלט אחרת.
