משנה ו: הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵא וְתִטֹל כְּתֻבָּתָהּ, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה:
משנה ו: הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה לבדה וְאָמְרָה מֵת בַּעֲלִי, הרי זו תִּנָּשֵׂא, וְתִטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ מנכסי בעלה, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה להנשא, וכפי שהתבאר לעיל שאין עדות האשה מתירה את צרתה, כיון שהיא שונאת אותה וחשודה לקלקלה.
הָיְתָה צרתה בַּת יִשְׂרָאֵל הנשואה לְכֹהֵן, הרי זו תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בחזקת שבעלה קיים, ואינה צריכה לחשוש שמת, שכיון שאין צרתה נאמנת להתירה להנשא, אינה נאמנת לאוסרה בתרומה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ הדֶּרֶךְ שמוֹצִיאֲתָהּ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא מחשש שצרתה משקרת, וַאֲסוּרָה גם לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, מחשש שצרתה אומרת אמת, וכיון שמת בעלה ואין לו בנים ממנה, אסורה לאכול בתרומה.
