משנה ח: הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבוֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבוֹר. הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:
אדם הָאוֹמֵר 'אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְבוּעִין', כלומר, מסרב הוא להיות שליח ציבור, מחמת שבגדיו צבעוניים, אַף בִּבגדים לְבָנִים לֹא יַעֲבוֹר, לפי שאנו חוששים שמא נזרקה בו מינות, שכן דרך עובדי עבודה זרה להקפיד על דברים אלו. וכן האומר בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר לפני התיבה, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבוֹר, מחמת אותו טעם, שאנו חוששים שנזרקה בו מינות.
הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ – תפילין של ראש עֲגֻלָּה, כמו אגוז או ביצה, יש בכך סַכָּנָה, שמא יחבטו התפילין במשקוף או בדבר אחר, ויכנסו בראשו, וְאֵין בָּהּ מִצְוָה, לפי שהלכה למשה מסיני היא שהתפילין צריכות להיעשות מרובעות.
נְתָנָהּ – הניח תפילין של ראש עַל מִצְחוֹ, במקום על שערות ראשו, אוֹ שהניח תפילין של יד עַל פַּס [-כף] יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת – דרך בני אדם שאינם מאמינים בתורה שבעל פה, ודורשים את משמעות הפסוקים כפשוטם, ולא כקבלת חכמים שיש להניח תפילין של ראש במקום צמיחת השערות, ותפילין של יד על הזרוע, כנגד הלב.
צִפָּן – ציפה את התפילין זָהָב, שלא כדברי חכמים שדרשו מהפסוק 'למען תהיה תורת ה' בפיך' שצריכים התפילין להיעשות מדבר המותר בפיך, והיינו עור בהמה טהורה בלבד, וְכן אם נְתָנָהּ לתפילין של יד עַל בֵּית אֻנְקְלִי – על הבגד שֶׁלּוֹ, וחכמים דרשו מהפסוק 'והיה לך לאות על ידך', שיהיו התפילין לאות לך, ולא לאחרים, העושה כן הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים, ההולכים אחר דעתם ולא אחר דרשת חכמים, אך אין זה 'דרך המינים', כיון שאינו עושה ממש נגד דברי התורה.
