ז) העירוב שעושים בני החצר זה עם זה, הוא הנקרא 'עירובי חצירות', ומה שעושין אנשי מבוי זה עם זה, או כל בני המדינה, הוא הנקרא 'שתוף':
ח) אין מערבין בחצירות אלא בפת שלמה בלבד, אפילו אם היתה זו ככר גדולה ביותר, מאפה של סאה חטים, והיא פרוסה, אין מערבין בה. אך אם היתה הככר שלמה, והיא קטנה כאיסר [-מין מטבע], מערבין בה. וכשם שמערבין בפת תבואה, כך מערבין בפת אורז, ובפת עדשים. אבל לא מערבים בפת דוחן.
ושתוף מבואות נעשה בין בפת בין בשאר אוכלים, בכל אוכל משתתפין חוץ מן המים בפני עצמן, או מלח בפני עצמו, וכן כמהין ופטריות אין משתתפין בהן, שאינן חשובין כאוכלים. אמנם אם עירב מים עם מלח, נעשה כמורייס, שמטבלים בו את הפת, ומשתתפין בו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
