משנה ח: הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
משנה ח: משנתנו דנה בענין נאמנות האשה לגבי מיתת בעלה כדי להתירה להנשא, ולגבי זה שאין לה בנים לפוטרה מיבום: הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבְנָהּ עִמָּהֶם, וּלאחר זמן בָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעֲלִי והניח בן, וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, ופטורה אני מיבום, ומותרת להנשא, נֶאֱמֶנֶת. ואם אמרה מֵת בְּנִי תחילה, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי ולא הניח בנים, ולפי דבריה זקוקה היא ליבום, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת להתיר את עצמה ליבם, האסור עליה באיסור אשת אח, וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת כדי להתירה להנשא למי שתרצה גם אם לפי האמת מת בנה תחילה, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת – אסורה היא ביבום, כיון שאינה נאמנת להתיר לעצמה וליבם איסור אשת אח.
