י. אם אכל פירות בגן אחד, והלך לגן אחר, צריך לחזור ולברך, אפילו אם הם סמוכים. ואפילו אם כשבירך תחלה היה דעתו על זה. והוא הדין בגן אחד, אם לא היה דעתו מתחלה על הכל, צריך לברך על כל אילן ואילן הנמלך לאכול ממנו, ואפילו אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה, צריך לחזור ולברך, אם לא היה דעתו מתחלה לכך, ולאו דוקא מפירות הגן אלא כל שאוכל שם דברים שאינן צריכין ברכה במקומן, דינא הכי:
במה דברים אמורים, כשהגן מוקף מחיצות, אבל אם אינו מוקף מחיצות אין דעתו מועלת לכל האילנות, אלא הדבר תלוי ברואה את מקומו הראשון, שאם במקום השני רואה מקומו הראשון אינו מברך, ואם אינו רואה הן מחמת ריחוק הן מחמת איזה הפסק שיש ביניהם הרי זה מברך.
ובסה"ק מקבציאל חקרתי בס"ד אם אינו רואה כל מקומו אלא מקצתו מאי, ואת"ל רואה מקצתו סגי ולא בעינן כולו, הנה אם רואהו כשהוא עומד ואינו רואהו כשהוא יושב מאי, והיכא דעומד ואוכל לא קמבעיא לן, אך מבעיא לן כשהוא יושב ואוכל ואינו רואהו, אי אמרינן כיון דאם יעמוד רואהו מהני או"ד לא מהני. ואת"ל כיון דאם עמד היה רואהו מהני, הנה אם היה עומד בתוך גומא ואינו רואהו אבל אם היה עומד על שפת הגומא רואהו מאי, ושם הבאתי בס"ד מ"ש בגמרא דזבחים דף קי"ח כל ספיקות אלו גבי אכילת קדשים בראיית שילה, וספק הא' נפשט משם דמהני ראיה של מקצתו כי כן פשיטא ליה לרב פפא שם, ומ"ש בברייתא תנא רואה שאמרו רואה כולו וכו' אין הגרסה האמיתית כן וכמ"ש צאן קדשים ושאר ספיקות דנ"ד הם בעיות דרב פפא ורבי ירמיה שם דנשארו בתיקו, ועיין מ"ש בחק נתן ז"ל בכונה דאת"ל דקאמר התם, וידוע דאיכא פלוגתא באת"ל אם פשיטותא היא אם לאו, ולכן כיון דהש"ס מסיק התם בתיקו כן ספיקות דנ"ד נשארו בספק ולא יברך, כיצד יעשה, יביא אדם אחר שיברך ויכוין לפטרו ואז יאכל, ושם בסה"ק מקבציאל כתבתי דספיקות אלו כולם שייכים בדין המגילה בסי' תרצ"ח גבי כרכים המוקפים חומה דכפרים הנראין עמהם קורין כמותם ע"ש, ושם הבאתי מה שיש להקשות מגמרא דמגילה דף ג' ע"ב בשינוי דמשני רבי ירמיה כגון שיושבת בנחל וכו' על בעיא דרבי ירמיה עצמו דבעי בגמרא דזבחים הנז', ושוב עשיתי חילוק נכון בין הא דמגילה להתם דזבחים הנז' ואסיקנא עכ"פ נ"ד גבי ברכות של הפירות דמי להם ממש להא דזבחים:
