פח. הכוזרי: מי ששמע עובדות אלו שסיפרת, שהאלוהים דבר אל המוני בני ישראל, וכתב את הלוחות, ושאר מעשים שעשה, מן הדין שייחס אליכם את דעת ההגשמה, המייחסת לבורא תואר גשמי [כי הדיבור והמכתב פעולות גשמיות הן]. ואמנם אין להאשימכם על כך, כי המעמדות הגדולים שראיתם בעיניכם – אין מקום להפריכם או לדחותם, ועל כן יש ללמד עליכם זכות בהתעלמותכם מהעיון השכלי [השולל את דעת ההגשמה].
פט. החבר: [גם אנו שוללים את ההגשמה], וחלילה לומר שהאלוהים ינחילנו שקרים, וימסור לנו בתורתו דבר שאין השכל מסכים עמו, ומחשיבו כדבר מופרך שהוא דבר שקר. הלא בתחילת עשרת הדברות הצטוינו להאמין באלוהים, ונסמכה לו האזהרה השניה, שלא לעבוד אלוהים אחרים חוץ מה', או לשתפם עמו, ולהמנע מלעשות פסל או תמונה. הכלל היוצא מאזהרה זו, שלא נעלה בדעתנו שה' הוא עצם גשמי.
איך תוכל לחשדנו שאין אנו מרוממים את הבורא מהגשמה, הלא אף בין ברואיו ישנם כאלה שאנו מרוממים אותם מהגשמה, כגון נשמת האדם, אשר לאמיתו של דבר היא היא האדם בעצמו. כי כאשר אנו שומעים את משה מדבר אלינו בלשונו, ומנהיגנו במוחו, ומוסיף הגות ודעת בלבו, הרי פעולות אלו אינן מגלמות את משה בעצמו, אלא הן רק כלים ביד משה, ומה היא מהותו של משה? – הנפש, בעלת ההכרה ודיעה, אשר אינה גשם אלא עצם רוחני, שאינה תופסת מקום ואינה מוגבלת בו, ואינה קטנה מהכיל את השגת המהות הרוחנית של הנבראים, ומתוארת אצלנו בתארי המלאכים הרוחניים. וכל שכן בורא הבריאה כולה, הבורא יתברך.
אך עם כל זה, מן הנכון שיתאמתו אצלנו הדברים שראינו והשגנו במעמד ההוא, [ובאשר לשאלת ההגשמה] נשיב ונאמר, הגם שאין אנו מבינים איך קרה המקרה שדבר ה' הרוחני התגשם ונהיה לדבור רגיל שקרע את אזנינו, ולא נבין איך נבראו דברים יש מאין [כמו הלוחות], ואיך השתעבדו לרצונו שאר כוחות הטבע, אך היות והוא בעל יכולת בלתי מוגבלת [יכול היה לעשות כל מה שעלה ברצונו]. וכן נאמר בבריאת הלוחות והמכתב, שבראם, כמו שברא את השמים והכוכבים ברצונו בלבד, ועל פי רצונו הפכו הלוחות לדבר גשמי לפי השעור אשר רצה, ונחרת בהם הכתב של עשרת הדברות.
