פרשת יתרו
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך" (שמות כ, י-יא)
מצוות עשה לכבד את האב ואת האם, שנאמר 'כבד את אביך ואת אמך'. ופירשו חכמים מהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא [כלומר מטפל בכל צרכיהם].
משרשי המצוה, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ולכן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם. וגם התייגעו בו אביו ואמו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכיו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולא הנפש שחננו הא-ל, יהיה כבהמה ללא הבנה, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודת ה' ברוך הוא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום, ובכל זמן, באנשים ובנשים, כל זמן שאפשר להן. והעובר עליה, בטל מצות עשה, ועונשו גדול מאד, שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים.
