הלכות כלי המקדש, פרק ד, כ

כ) כשימות המלך או הכהן הגדול, או אחד משאר הממונים, מעמידין תחתיו את בנו, או קרוב אחר הראוי ליורשו. וכל הקודם לנחלה – לירושת ממון, קודם לירש את שררות המת. והוא – ובתנאי, שיהיה אותו בן או יורש ממלא מקומו של אביו בחכמה, או שיהא ממלא מקום אביו ביראה, אף על פי שאינו כמותו בחכמה, שנאמר בפרשת המלך 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל', מלמד שהמלכות עוברת בירושה, והוא הדין לכל שררה [-מינוי] שבקרב ישראל, שהזוכה לה, זוכה לעצמו ולזרעו.