משנה ה: שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס הָעֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. וְלָמָּה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן:
משנה ה: שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה – שלש פעמים בשנה מעשרים מעשר בהמה [ו'גורן' זו לשון מושאלת מתבואה, המוכנה לגורן], ובשלשה זמנים אלו אין אוכלים את הבהמות ואין מוכרים אותן עד שיתעשרו, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח – חמשה עשר יום קודם הפסח [ו'פרוס' מלשון פרוסה, כלומר, כיון ששלשים יום קודם הפסח כבר דורשים בהלכות החג, הרי שמחצית מזמן זה הוא חמשה עשר יום קודם הפסח], בִּפְרוֹס הָעֲצֶרֶת – חמשה עשר יום קודם חג השבועות, בִּפְרוֹס הֶחָג – חמשה עשר יום קודם סוכות, וקבעו שלשה זמנים אלו כדי שתהיינה הבהמות מצויות לעולי רגלים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, שזהו חמשה עשר יום קודם הפסח, והיינו כדברי רבי עקיבא [אלא שרבי עקיבא סובר שאין זה תמיד בעשרים ותשעה באדר, כיון שלפעמים חודש אדר מלא ואז הזמן הוא בשלשים באדר, ואילו בן עזאי סובר שלעולם אדר הסמוך לניסן הוא חסר, ולכן קבע לו זמן בעשרים ותשעה באדר], בְּאֶחָד בְּסִיוָן, כיון שאין הרבה זמן מהפרשת מעשר שלפני פסח, ויש מעט בהמות הצריכות להתעשר, אם יפרישו מעשר זה חמשה עשר יום קודם שבועות לא ישארו בהמות עד חג השבועות לעולי רגלים, ולכן איחר את זמן המעשר לאחד בסיון, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב, כיון שהוא סובר שהבהמות הנולדות באלול מתעשרות בפני עצמן [וכפי שיבואר בסוף המשנה], לכן קבע את זמן המעשר קודם ראש חודש אלול, כדי שלא יטעו לצרף למעשר זה את אותן שנולדו באלול]. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, שלשת הזמנים הם, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, כיון שהם סוברים שדורשים בהלכות הפסח שבועיים קודם החג, והפרשת מעשר בהמה נחשבת גם היא כדרישה בהלכות הפסח כיון שעל ידי זה יהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, כטעמו של בן עזאי, שיש מעט בהמות באותו זמן, ובְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. וְלָמָּה אָמְרוּ להפריש בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, שהוא שבועיים קודם חג הסוכות, כיון שבהמות הנולדות מאותו יום והלאה מתעשרות בפני עצמן, וכדי שיהיה ניכר החילוק בין הבהמות, אמרו שתהיה ההפרשה בסוף אלול, וטעם נוסף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב של ראש השנה, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, שהרי יש צורך לצבוע את הבהמה העשירית באדום, ואסור לצבוע ביום טוב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, ובהמות הנולדות מאותו יום והלאה מתעשרות עם הבהמות של השנה החדשה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הָאֱלוּלִיִּין – בהמות הנולדות בחודש אלול, מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן, כיון שהוא מסופק האם ראש השנה למעשר בהמה הוא בראש חדש אלול או בראש חודש תשרי, ולכן מספק אין מצרפים את הבהמות הנולדות באלול לשנה הקודמת ולא לשנה שלאחריה, אלא מעשרים אותן בפני עצמן.
