מסכת שבת, פרק טו, משנה ב-ג

משנה ב: יֵשׁ לְךְ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מַפְתֵּחַ חֲלוּקָהּ וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פְּסִיקְיָא וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא קוֹשְׁרִין דְּלִי בַּפְּסִיקְיָא אֲבָל לֹא בַחֶבֶל רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
משנה ב: משנתנו מביאה את דיניהם של קשרים נוספים:
יֵשׁ לְךְ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן, כְּמו שחייבים על קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין, אלא אף שאסור לעשותם, מכל מקום העושה אותם פטור, ובגמרא מבואר שהכוונה לקשרים שאינם עשויים להשאר לעולם, אלא לזמן קצוב, וכמו הקשר שקושרים את הספינה לנמל, שעשוי להתקיים שבוע או שבועיים.
קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה בשבת מַפְתֵּחַ חֲלוּקָהּ – רצועות שבחלוקה, הנקשרות מימין לשמאל ולהיפך, וְחוּטֵי סְבָכָה – כמין רשת שעל ראשה, וקשורה בחוטים, וְשֶׁל פְּסִיקְיָא – רצועות של חגורה רחבה, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל, כיון שקשרים אלו נפתחים מידי יום, ואין זה קשר של קיימא, ואף שניתן לפשוט בגדים אלו בדוחק ללא התרת הקשרים, אין הם נחשבים קשרים של קיימא. וְכן מותר לקשור נוֹדוֹת עור של יַיִן וָשֶׁמֶן, ואף שהם נקשרים בשני מקומות שונים, אין אומרים שאחד מהם הוא קשר של קיימא, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר, שקושר עליה בגד, שאין אלו קשרים של קיימא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, קוֹשְׁרִין בשבת חבל לרוחב השער, לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא.
קוֹשְׁרִין בשבת דְּלִי על שפת בור המים בַּפְּסִיקְיָא – ברצועה רחבה, שאינה בטילה לדלי, ואינה עשויה להשאר שם, אֲבָל לֹא בַחֶבֶל, כיון שזהו קשר של קיימא, שעתיד החבל להשאר שם. ורַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בחבל שצריך האדם למלאכתו, כיון שבודאי לא ישאירנו שם [וחכמים אוסרים, מחשש שיבא לקשור אף בחבלים רגילים]. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
משנה ג: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַּׁבָּת אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַּׁבָּת וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשַּׁבָּת) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בַּשַּׁבָּת:
משנה ג: אגב האמור במשנה לעיל שרשאית האשה לקשור מפתח חלוקה, מביאה המשנה דין נוסף בענין תיקון הבגדים בשבת:
מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים [-הבגדים] אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, כדי לחזור וללובשם בשבת, ואין בזה חשש שנראה כמתקן [אמנם היתר זה הוא בארבעה תנאים: א. שיקפל אדם אחד, ולא שנים יחד. ב. שיהיו הבגדים חדשים, שאינם ממהרים להתקמט. ג. שיהיו לבנים, ולא צבעוניים, שקיפולם מתקנן ביותר. ד. שאין לו בגד אחר, לאותה שבת].
דין נוסף: וּמַצִּיעִין – מותר להציע אֶת הַמִּטוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְצורך יום השַּׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְצורך מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לפי שאסור להכין משבת לחול. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְצורך שַּׁבָּת, כאשר חל יום הכיפורים ביום שישי [כפי שהיה אפשרי שיארע כשהיו מקדשים על פי הראיה], וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כאשר חל יום הכפורים ביום ראשון, שהרי שבת חמורה מיום הכפורים, (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשַּׁבָּת), כיון שקדושת יום הכפורים פחותה משל שבת, והרי זה כהקרבת חלבי חול בשבת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא חלבים שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא חלבים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בַּשַּׁבָּת, לפי ששוים הם.