משנה י: קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בַמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:
המשנה ממשיכה לבאר את אופן הקרבת הקרבן:
קְרָעוֹ לקרבן הפסח, וְהוֹצִיא את אֵמוּרָיו – החֲלָבִים המוקטרים על גבי המזבח, נְתָנוֹ בַמָּגִיס – בקערה, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. ואם חל ערב פסח ביום חול, היה כל אחד נוטל את קרבנו לביתו, לצלותו לשם אכילתו בלילה. אבל אם חל ערב פסח בשבת, שאסור להוציאו מרשות לרשות ואסור לצלותו עד שתצא שבת, יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה שהקריבה את קרבנה, עם הקרבנות, וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, וכת שְׁנִיָּה היתה יושבת בַ'חֵיל', והוא המקום שבין הסורג לבין חומת עזרת הנשים. וְהכת הַשְּׁלִישִׁית שסיימה להקריב, בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, בתוך העזרה. חָשֵׁכָה – החשיך היום ויצאה השבת, יָצְאוּ כולם וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן.
פרק ו, משנה א: אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו, אֲבָל צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ, אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דּוֹחִין:
פרק זה מבאר כיצד נוהגים בהקרבת קרבן הפסח כשחל ערב פסח בשבת. והיינו לפי מה שהתבאר לעיל שמלשון 'במועדו' האמורה בקרבן פסח לומדים שאפילו בשבת יש להקריבו, ולכן כל דבר השייך להקרבה ואינו יכול להידחות ללילה, נעשה אפילו בשבת. אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָתוֹ, וּזְרִיקַת דָּמוֹ על המזבח, וּמִחוּי – קינוח וניקוי קְרָבָיו, כדי שלא יסריחו עד הלילה, שהרי אין צולים אותו עד שתצא שבת, וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו על גבי המזבח, ודברים אלו אינם יכולים להידחות ללילה, שהרי אין קרבנות קרבים אלא ביום. אֲבָל צְלִיָּתוֹ של קרבן הפסח לצורך אכילתו, וַהֲדָחַת – שטיפת קְרָבָיו, אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, כיון שהם יכולים להיעשות בלילה. הַרְכָּבָתוֹ של הקרבן על כתפו להעבירו מרשות הרבים לעזרה, וְכן הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, שהם אסורים מדרבנן [אך לא מן התורה, כיון שהחי נושא את עצמו], וְכן חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ של הקרבן, כדי שלא יהא בו מום, אף שהם אסורים רק מדרבנן מכל מקום אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, כיון שהיה יכול לעשותם מאתמול. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דּוֹחִין, כיון שהוא סובר שמכשירי מצוה גם כן דוחים את השבת.
