משנה ד: מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה, וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ. וְאִם פָּחָתוּ, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
כפי שהתבאר לעיל, היה במקדש ממונה על החותמות וממונה על הנסכים, משנתנו מבארת עתה כיצד היו נוהגים.
מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים – אדם המביא קרבן וזקוק לנסכים, הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת בשווי הנסכים שהוא זקוק להם, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם שכתוב עליו הרמז לכמות הנסכים שהוא צריך, כפי שהתבאר במשנה הקודמת, כגון 'עגל', 'גדי' וכו', ולאחר מכן בָּא לוֹ – הולך אותו אדם אֵצֶל אֲחִיָּה, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, וְנוֹתֵן לוֹ אותו אדם את החוֹתָם שבידו, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ את הנְסָכִים. וְלָעֶרֶב, בָּאִין יוחנן ואחיה זֶה אֵצֶל זֶה, וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת שקיבל במשך היום ונותנם ליוחנן, וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת, והם אותם מעות שקיבל במשך היום מהאנשים תמורת החותמות. וְאִם הוֹתִירוּ – אם נמצא שהיו ביד יוחנן מעות יותר משווי הנסכים שלקחו מאחיה, הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ, ואין אומרים שזהו ממונו של יוחנן שהתערבו במעות של הנסכים. וְאִם פָּחָתוּ – היה ממון פחות משווי הנסכים שלקחו מאחיה, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ, לפי שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
משנה ה: מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ, מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב. אִם מוֹצְאִין לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ, נוֹתְנִין לוֹ. וְאִם לָאו לֹא הָיָה לוֹ. וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין:
כפי שהתבאר במשנה הקודמת, קוני הנסכים היו משלמים לממונה על החותמות, ותמורת החותמות מקבלים נסכים מהממונה על הנסכים. מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ, מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב, שאז הממונה על החותמות והממונה על הנסכים בודקים את מה שבידיהם, ואִם מוֹצְאִין לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ, שיש ביד הממונה על הנסכים חותם אחד פחות ממה ששילמו לממונה על החותמות, הרי זו הוכחה לדבריו, ששילם על חותמו ולא השתמש בו, ולכן נוֹתְנִין לוֹ את דמי חותמו. וְאִם לָאו – אם התאימו החותמות לממון שביד הממונה, לֹא הָיָה לוֹ.
מוסיפה המשנה, וְשֵׁם הַיּוֹם – והתאריך של אותו יום היה כָּתוּב עֲלֵיהֶן – על החותמות, כדי שיוכלו להשתמש בכל חותם רק לאותו יום, מִפְּנֵי הָרַמָּאִין, שמא מצא חותם שאבד לאדם אחר, וישתמש בו לאחר זמן. או שמא ישלם היום על החותם, ויטול את הנסכים לאחר שיעלה השער.
