משנה ג: הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיָּיִן. שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב:
במשנה הקודמת התבאר שהפיס הראשון בבית המקדש היה מי מהכהנים יתרום 'תרומת הדשן'. הַפַּיִס הַשֵּׁנִי היה על כמה עבודות, והיו זוכים בו כמה כהנים, מִי שׁוֹחֵט את הקרבן, מִי זוֹרֵק את הדם על המזבח, וּמִי מְדַשֵּׁן את המִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי – מי מפנה את מזבח הזהב מהאפר, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה – מפנה את האפר והפתילות מהמנורה, וּמִי מַעֲלֶה את האֵבָרִים של קרבן התמיד לַכֶּבֶשׁ [להלן יבואר שהיה פיס נוסף על העלאת האברים מהכבש לראש המזבח], כהן אחד היה זוכה בהעלאת הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְכהן אחד בהעלאת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם של הקרבן, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל – הזנב ורגל שמאל בכהן אחד, שומן הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה – הצואר עם הקנה, הריאות, הלב, ושתי צלעות מכל צד, בכהן אחד, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת – הצלעות עם השדרה, הטחול והכבד וְהַקְּרָבַיִם בכהן אחד, וְהַסֹּלֶת – עשרון סולת למנחה המובא יחד עם קרבן התמיד בכהן אחד, וְהַחֲבִתִּין שמביא הכהן הגדול כל יום ומקריבים זאת יחד עם קרבן התמיד, וְהַיָּיִן המתנסך על גבי המזבח יחד עם קרבן התמיד, ושְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ – בפיס זה, כמנין העבודות שהתבארו. והפיס היה בדרך שהתבארה במשנה לעיל, שהיו הכהנים מוציאים אצבעות ומי שהסתיים אצלו המנין היה זוכה בעבודה הראשונה, והכהן שאחריו זכה בעבודה השניה, וכן על דרך זו עד שלשה עשר כהנים. והזוכים בעבודות תמיד של שחר זכו בעבודות אלו גם בהקרבת תמיד של בין הערביים.
לדעת תנא קמא מקריבים את האיברים לפי סדר חשיבותם, אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם [-בשם] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ של הכבש הָיָה קָרֵב, בסדר זה: הראש והרגל [והרגל קודמת מחמת שכן מפורש בפסוק], החזה והגרה, שתי הידים, שתי הדפנות, העוקץ והרגל.
משנה ד: הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ:
הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי שהיה בבית המקדש היה על הקטרת הקטורת, וכך היו מכריזים 'חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ', כלומר, רק כהנים שלא הקטירו מעולם יביאו להשתתף בגורל זה, והטעם, כיון שהקטורת גורמת לעשירות, ורצו שכל הכהנים יזכו בעשירות, ולכן לא הניחו לכהן אחד להקטיר פעמיים. וְהפיס הָרְבִיעִי, כהנים חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים משתתפים בו, מִי מַעֲלֶה את האֵבָרִים של קרבן התמיד מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ, לפי שכשהיו מביאים את האברים מבית המטבחיים לכבש לא היו מעלים אותם לראש המזבח, אלא מניחים אותם בחצי התחתון של הכבש, ועתה היו עושים פיס נוסף על העלאתם לראש המזבח. והטעם שעשו את ההקרבה באופן זה שהשתתפו בה כהנים רבים, משום 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ'.
