משנה ג: אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה, חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָכַל אֳכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וְשָׁתָה צִיר אוֹ מֻרְיָס, פָּטוּר:
כפי שהתבאר לעיל יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה, משנתנו מבארת שכיון ששניהם נלמדים ממקום אחד, נחשבים הם כעבירה אחת:
אדם ששגג ואָכַל וְשָׁתָה ביום הכפורים בְּהֶעְלֵם אֶחָד – שנעלם ממנו האיסור בפעם אחת, שלא ידע שהדבר אסור, או שלא ידע שהיום יום הכפורים, ולא נודעה לו טעותו בין האכילה לשתיה, כיון ששני האיסורים נלמדים מלשון עינוי האמור בפרשה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה, חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, שהרי אלו שני איסורים שונים. מי שאָכַל ביום הכפורים אֳכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה, כגון עשבים מרים וכדומה, וְ כן אםשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וְכן אם שָׁתָה צִיר אוֹ מֻרְיָס – רוטב או מוהל של דגים, פָּטוּר מכרת.
משנה ד: הַתִּינוֹקוֹת, אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין בַּמִּצְוֹת:
הַתִּינוֹקוֹת – ילדים קטנים, אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים [ויש אומרים שאסור להרגיל אותם לצום העודם קטנים, כיון שיש בכך סכנה], אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם – שנה או שנתיים לפני שהם מתחייבים במצוות, הבנים מגיל שלש עשרה והבנות מגיל שתים עשרה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין בַּמִּצְוֹת.
