משנה ה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:
משנה ה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הביאו שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת [-תמרים] וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאף על פי שהיתה זו אכילת עראי, אָמְרוּ 'הַעֲלוּם לַסֻּכָּה', ויש ללמוד מכאן שאף שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, המחמיר לאכול אפילו אכילת עראי בסוכה, הרי זה משובח. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִשיעור כַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה, כדי שלא יגע בו בידיו, וכך לא הוצרך ליטול את ידיו, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו ברכה אחרונה, כיון שהיה זה פחות מכביצה.
משנה ו: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר, מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
משנה ו: משנתנו מבררת אילו סעודות הן חובה על האדם בחג הסוכות. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה בחג הסוכות, בכל יום משבעת הימים, סעודה אַחַת בַּיּוֹם וְסעודה אַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, אלא כל ימות חול המועד אם ירצה יאכל ואם לא ירצה לא יאכל, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד, שזו סעודת חובה, ולמדו כן מחג הפסח, שיש חיוב לאכול מצה בליל יום טוב ראשון, וכמו כן בחג הסוכות יש מצות סעודה בסוכה בליל יום טוב ראשון.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל בלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן – בשמיני עצרת, שיאכל מן הפרפראות הבאות בקינוח סעודה כפליים ממה שהיה אוכל בסעודה רגילה [אבל פת ובשר אין אדם יכול לאכול כפליים]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת':
