משנה ט: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:
משנה ט: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים של חג הסוכות, אָדָם עוֹשֶׂה את סֻכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי, שאם יש לו כלים נאים מעלה אותם לסוכה. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת את הסוכה מכליה ולצאת ממנה, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה – מזמן שמי הגשמים מקלקלים את המאכל שאינו רך מידי ואינו קשה מידי, שהוא מהיר להתקלקל ממים, ואף אם אין לפניו תבשיל כזה, מזמן שירדו גשמים בכמות כזו, רשאי לצאת מהסוכה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, כשיורדים גשמים בחג הסוכות, לְעֶבֶד שֶׁבָּא עם מים לִמְזוֹג את כּוֹס היין לְרַבּוֹ, כלומר למהול לו מים ביין להפיג חריפותו, וְשָׁפַךְ לוֹ רבו את קִיתוֹן המים עַל פָּנָיו, כאומר לו, איני רוצה בשימושך, כך כאן מראים הגשמים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון.
פרק ג, משנה א: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה, וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו, פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל, כְּשֵׁרוֹת, לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ, כָּשֵׁר.
פרק ג, משנה א: נאמר בתורה 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים', פרק זה עוסק בפרטי הדינים של נטילת ארבעת המינים: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל, הגזול – מפני שזו מצוה הבאה בעבירה, והיבש – מפני שאינו 'הדר', ולומדים מלשון 'הדר' שנאמרה באתרוג שאף שלשת המינים האחרים צריכים להיות בעלי הדר. לולב שֶׁל אֲשֵׁרָה – עץ של עבודה זרה, הטעון שריפה, וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת – הבא מעיר שעבדו כולם עבודה זרה, וציותה התורה לשרוף את העיר עם כל אשר בה, פָּסוּל, כיון שלולב צריך שיעור מסוים, כמו שיבואר להלן, ולולב העומד להישרף אין שיעורו נחשב. נִקְטַם – נחתך רֹאשׁוֹ של הלולב, ואינו 'הדר', או שנִפְרְצוּ עָלָיו – נעקרו ממנו לגמרי, וקשרם כדי לחברם לשדרה, פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו זה מזה בראשיהם, אך עדיין מחוברים הם לשדרה, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה – יקשור את עלי הלולב שנפרדו בחלקם העליון, כדי שייראה כשאר לולבים.
צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל – לולבים הבאים ממקום הנקרא 'הר הברזל', שעליהם קצרים ביותר, כְּשֵׁרוֹת, ובלבד שיגיע ראשו של העלה התחתון לעיקרו של העלה העליון, אבל אם הם קצרים יותר – פסול. לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כנגד ההדסים והערבות, וטפח נוסף כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ, כָּשֵׁר, אבל בפחות משיעור זה, פסול.
