פרק ד, משנה א: לוּלָב וַעֲרָבָה, שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה, שְׁמוֹנָה. סֻכָּה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם, שִׁבְעָה. וְהֶחָלִיל, חֲמִשָׁה וְשִׁשָּׁה:
פרק ד, משנה א: פרק זה עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות ושמיני עצרת, ומבאר כמה ימים נוהגת כל מצוה.
לוּלָב וַעֲרָבָה נוהגים שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה – או ששה ימים או שבעה ימים, וכמו שיבואר להלן. אמירת הַהַלֵּל, וְהַשִּׂמְחָה בחג, נוהגים כל שְׁמוֹנָה ימי החג. סֻכָּה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם, נוהגים שִׁבְעָה ימים, ואינם נוהגים בשמיני עצרת. וְהֶחָלִיל של שמחת בית השואבה, נוהג חֲמִשָׁה וְשִׁשָּׁה – או חמשה ימים או ששה, וכמו שיבואר להלן.
משנה ב: לוּלָב שִׁבְעָה כֵּיצַד, יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, לוּלָב שִׁבְעָה. וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, שִׁשָּׁה:
משנה ב: מבארת המשנה, 'לוּלָב שִׁבְעָה' כֵּיצַד, מתי נוהגת מצות נטילת לולב שבעה ימים, ומבארת, יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, ואז יש מצוה מן התורה בנטילת הלולב ביום הראשון, אזי נוהג הלוּלָב שִׁבְעָה ימים, שהרי הוא דוחה את השבת [קודם שגזרו חכמים שלא ליטול לולב בשבת], וְאם חל יום טוב ראשון של סוכות באחד משְׁאָר כָּל הַיָּמִים של השבוע, שאז אין מצות נטילת לולב דוחה שבת, נוהגת מצוה זו רק שִׁשָּׁה ימים.
