משנה ה: מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא, יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ:
משנה ה: משנתנו מבארת את המצוה המיוחדת שנהגה במקדש, בה הביאו כל יום ערבות – מלבד הערבות שבלולב. מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד היא מתקיימת, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא 'מוֹצָא' [על שם שהוא יוצא מהמס, כלומר, שהיה פטור ממיסי המלכות, מחמת הערבות שהיו נוטלים משם למצוה זו, וזהו המקום הקרוי עד היום 'מוצא', בדרך לירושלים], היו יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת [-ענפים גדולים] שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, על גבי ה'יסוד', וְרָאשֵׁיהֶן של הערבות כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שהמזבח גבוה עשר אמות, והערבות היו גבוהים אחת עשרה אמה, וכפופים אמה אחת על גבי המזבח. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכָל יוֹם מימי חג הסוכות היו מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, 'אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, היו אומרים 'אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא', שאף 'אני והו' הם שמות קדושים. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם – ביום השביעי מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן – כשנפרדים מהמזבח מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ, כלומר, אנו עושים לך את היופי הזה, לפי שאתה מכפר עלינו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כך היו אומרים, 'לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ', כלומר, לי-ה אנו מודים, שהוא אלוקינו, ואיננו כופרים בו, ולך, למזבח, אנו משבחים, שאתה חביב לפני ה' לכפר על עוונותינו.
משנה ו: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרִיּוֹת:
משנה ו: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל – כפי שהיו נוהגים עם הערבות הללו ביום חול, כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב מלאות מים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה חולק ואוֹמֵר, לא ערבות היו מביאים, אלא חֲרִיּוֹת [-ענפים גדולים] שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין כל אותם שבעה ימים, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם [וכן שאר הימים] נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרִיּוֹת:
