משנה ה: וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ, זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מְקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מִשָּׁם הָיָה גוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא. וְעַל כֻּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמָטָּה:
לאחר שעירב את הדמים היטב במיזרק אחד, ניגש הכהן הגדול להזות מהדם המעורב על מזבח הזהב, שנאמר 'וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה", זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב, העומד בהיכל, הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד – מזה את הדם על קרנות המזבח מלמעלה למטה ['מחטא' היינו מטהר, כלומר, מטהרו בהזיותיו, שנאמר 'וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל'], ותנא זה סובר שהיה הכהן הגדול הולך מקרן לקרן כדי להזות עליה, ולכן כל הזיה היתה נעשית מלמעלה למטה, כיון שאם היה מזה מלמטה למעלה היה הדם נוזל על ידיו, ומלכלך את שרוול בגדו. ומֵהֵיכָן – מאיזו קרן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, ואחריה ממשיך לימינו, לקרן צְפוֹנִיתּ מַעֲרָבִית, אחריה למַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, ובסוף לדְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מָקוֹם – באותה קרן שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּהזיית דם קרבן חַטָּאת הניתן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שזו קרן דרומית מזרחית, מִשָּׁם – באותה קרן הָיָה גוֹמֵר בהזיית דם הפר והשעיר עַל מִזְבֵּחַ הַפְנִימִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לא היה הכהן הגדול הולך מקרן לקרן, אלא בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד, וּמְחַטֵּא – ומזה על כל ארבעת קרנות המזבח, שהרי כל מזבח הזהב היה אמה על אמה בגובה שלש אמות, ויכול הכהן הגדול להגיע ממקומו לכל ארבעת הקרנות, וְעַל כֻּלָּן – על שלשת הקרנות הרחוקות ממנו הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, כיון שלדעת רבי אליעזר הוא עומד במקומו ומושיט ידו לקרן הרחוקה ממנו, יכול הוא להזות מלמטה למעלה באופן שיהיו ראשי אצבעותיו כל הזמן כלפי מטה, ולא יתלכלכו בגדיו, חוּץ מִקרן זּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, כיון שאם יזה מלמטה למעלה בהכרח ירים אצבעותיו כלפי מעלה, ויתלכלכו בגדיו.
משנה ו: הִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן:
לאחר שהזה על ארבע הקרנות של מזבח הזהב, המשיך והִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – על המקום המגולה שבראש מזבח הזהב, שהיה מפנה את הגחלים אילך ואילך ומזה על הזהב המגולה שבו שֶׁבַע פְּעָמִים, שנאמר 'והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים'. וּשְׁיָרֵי הַדָּם – מה שנשאר במיזרק מדם זה של הפר והשעיר הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מוסיפה המשנה בדרך אגב ואומרת, וְשיירי הדם שֶׁל חטאות שדמם ניתן על מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי של המזבח. אֵלּוּ וָאֵלּוּ – שיירי דם חטאות הניתנות על מזבח החיצון, ושיירי דם זה של הפר והשעיר הניתן על מזבח הזהב, ששייריהן נשפכים על היסוד של המזבח החיצון, מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה – היו הדמים מתערבים באמת המים העוברת בעזרה, וְיוֹצְאִין משם לְנַחַל קִדְרוֹן הזורם ליד ירושלים, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין – לבעלי גינות, לְזֶבֶל – להשתמש בהם כזבל לגינותיהם, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן – ועוברים בכך על איסור מעילה, כיון שאסור ליהנות מהם בלי לשלם דמים להקדש.
