משנה ה: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ), שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים. וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לְשַׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל:
משנה ה: אגב התקיעות שהוזכרו לעיל, מבארת משנתנו אילו תקיעות היו במקדש: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. ומפרטת המשנה, בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ), שָׁלשׁ [-תקיעה, תרועה, תקיעה] לִפְתִיחַת שְׁעָרִים. וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שבזמן ניסוך היין של התמיד היו הלויים משוררים שלשה פרקים, ועל כל פרק היו הכהנים תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, הרי אלו עשרים ואחד שהיו תוקעים כל יום. וּבַמּוּסָפִין – בימים שהקריבו קרבן מוסף, הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, ואלו הם, שָׁלשׁ כדי לְהַבְטִיל את הָעָם מִמְּלָאכָה [אחת לבטל את העם שבשדות, שניה לסגור את החנויות, שלישית להדליק את הנרות], וְשָׁלשׁ כדי לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, להודיע שקדש היום. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג – בסוכות, הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לְשַׁעַר הַתַּחְתּוֹן, כמו ששנינו לעיל שהיו תוקעים שם, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם – לאחר ששאבום ובאו לעזרה, וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, בעת זקיפת הערבות, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, הרי אלו ארבעים ושמונה.
משנה ו: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשֵּׁנִי חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁלִישִׁי אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד. בָּרְבִיעִי, שְׁלשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּחֲמִישִׁי, שְׁנַיִם מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשִּׁשִּׁי, אֶחָד מַקְרִיב שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁבִיעִי, כֻּלָּן שָׁוִין, בַּשְּׁמִינִי, חָזְרוּ לַפַּיִס כְּבָרְגָלִים. אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר אֶלָּא חוֹזְרִין חָלִילָה:
משנה ו: להבנת המשנה יש להקדים: א. היו במקדש עשרים וארבע משמרות כהונה, ובחג היו כולם משמשים יחד. ב. בכל יום מחג הסוכות היו מקריבים ארבעה עשר כבשים, שני אילים, ושעיר אחד, ובנוסף לכך היו מקריבים כל יום מספר אחר של פרים, ביום הראשון שלשה עשר, למחרתו שנים עשר, וכן מורידים כל יום פר אחד. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד, וזכו בהם ששה עשר משמרות, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁשָּׁה משמרות מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם – כל משמרת שני כבשים, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּיום השֵּׁנִי הופחת פר אחד, ולכן רק חֲמִשָּׁה משמרות מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּיום השְּׁלִישִׁי הופחת פר נוסף, ולכן אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד. בָּרְבִיעִי, שְׁלשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּחֲמִישִׁי, שְׁנַיִם מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשִּׁשִּׁי, משמר אֶחָד מַקְרִיב שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁבִיעִי, שיש בדיוק עשרים וארבעה קרבנות [ארבעה עשר כבשים, שני אילים, שעיר אחד, שבעה פרים], כֻּלָּן שָׁוִין, שכל משמרת מקריבה בהמה אחת. בַּיום השְּׁמִינִי, שזהו חג בפני עצמו – 'שמיני עצרת', ומקריבים פר אחד איל אחד ושבעה כבשים, חָזְרוּ לַפַּיִס – חזרו לעשות גורל על ההקרבה, כְּמו בָרְגָלִים האחרים.
כפי שהתבאר, בימי חג הסוכות היו מקריבים פרים וכבשים, וכיון שהפר הוא קרבן גדול וחשוב יותר, אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר פר, אלא כבש, ואף שכל משמרת הקריבה פרים יותר מיום אחד, לא הקריבו יום אחר יום, אֶלָּא חוֹזְרִין חֲלִילָה – במעגל, שביום הראשון הקריבו פרים שלש עשרה המשמרות הראשונות, וביום השני הקריבו פרים אחד עשר המשמרות הבאות, יחד עם המשמרת הראשונה [אף שהיא הקריבה אתמול, כיון שאין אפשרות אחרת], וביום השלישי הקריבו פרים המשמרת השניה עד השתים עשרה, וכן הלאה, ולבסוף נמצא שעשרים ושתים המשמרות הראשונות הקריבו פרים שלש פעמים, ושתי המשמרות האחרונות רק פעמיים.
