משנה ו: עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר, אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְּׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע, שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת, בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:
עָבְרוּ גם תעניות אֵלּוּ [שלש תעניות של תלמידי חכמים, ושלש תעניות של ציבור], וְעדיין לֹא נַעֲנוּ, ולא ירדו גשמים, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עוד שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר, והם תעניות גמורות המתחילות כבר מהלילה, ולכן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם – בערב התענית, וכמו שעושים בערב יום הכפורים, וּביום התענית עצמו אֲסוּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְּׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.
אם עָבְרוּ גם תעניות אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע תעניות, שֶׁיחד עם שש התעניות הקודמות [שלש שהתחילו בבוקר ושלש שהתחילו בלילה] הֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. הֲרֵי שבע תעניות אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל התעניות הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין – תוקעים בשופרות, וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת, בַּשֵּׁנִי – בתענית שביום שני, מַטִּין – פותחים מעט את החנויות עִם חֲשֵׁכָה, אך אין מוציאים סחורה לחוץ, וּבַחֲמִישִׁי – בתענית שביום חמישי מֻתָּרִין לפתוח את החנויות כל היום, ומדובר בחנויות המוכרות דברי מאכל ומשקה, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת, שיוכלו לקנות צורכי שבת.
משנה ז: עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם וגו':
עָבְרוּ כל התעניות האֵלּוּ וְעדיין לֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וממעטים בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה של שמחה [אבל בית רגיל לגור בו, ונטיעת אילן לפירותיו, מותרים], ובְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין, וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, ומתנהגים כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם – לפני ה'. הַיְחִידִים – תלמידי חכמים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא – הסתיים חודש נִיסָן וְאחר כך יָרְדוּ גְשָׁמִים, הרי זה סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בדברי שמואל הנביא, כשהוכיח את בני ישראל על כך שביקשו להם מלך שלא כראוי, ואמר להם 'הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם וגו' אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ', הרי שירידת גשמים לאחר חודש ניסן, שהוא זמן קציר חיטים, סימן קללה הוא.
