משנה ה: מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן, תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:
מַעֲשֶׂה היה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן בעיר ציפורי, שֶׁגזרו תענית מפני מניעת הגשמים, ועָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ של 'גואל ישראל', וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן, אלא אמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ואמר השמש 'תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים, תְּקָעוּ', ולא תקעו מיד, אלא אמר שליח הציבור 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה', ואז תקעו 'תקיעה, תרועה, תקיעה'. ולאחר סיום הברכה השניה, שהיא הראשונה משש הברכות שמוסיפים, והיא ברכת 'זכרונות', אמר השמש 'הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן, הָרִיעוּ', ולא הריעו מיד, אלא אמר שליח הציבור 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה', והריעו 'תרועה, תקיעה, תרועה'. וכן על כל ברכה וברכה, באחת אומר 'תיקעו', והם תוקעים ומריעים ותוקעים, ובאחת אומר 'הריעו', והם מריעים ותוקעים ומריעים. וּכְשֶׁבָּא הדָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, שלא אמרו 'אמן' אלא 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', אָמְרוּ חכמים, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת, שכיון שהיו מזכירים את השם המפורש, לא היה די באמירת אמן, אלא אמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', אבל בשאר המקומות לא נהגו כן [אבל מה שתקעו והריעו על כל ברכה אינו שייך דוקא להר הבית, אלא בכל מקום היו נוהגים כן].
משנה ו: שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:
משנתנו עוסקת בענין הכהנים העובדים בבית המקדש, האם עליהם להתענות בתעניות אלו של עיכוב הגשמים. ולהבנת המשנה יש להקדים שהכהנים העובדים בבית המקדש היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות, ובכל שבוע היתה עובדת משמרת אחת. וכל משמרת היתה מחולקת לשבעה 'בתי אב', כל בית אב היה עובד יום אחד באותו שבוע. בשָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שגוזרים על הציבור מפני עיכוב הגשמים, שאינם תעניות חמורות כל כך, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר, העובדים באותו שבוע בבית המקדש, אך אינם עובדים באותו היום, מִתְעַנִּין, וְלֹא מַשְׁלִימִין – אינם מסיימים את התענית, אלא אוכלים קודם סוף היום, ואף שאינם עובדים באותו יום, הקילו עליהם חכמים, כדי שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב העובדים באותו יום, יהיה להם כח לסייעם בעבודה. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב העובדים במקדש ביום התענית, לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ תעניות שְׁנִיּוֹת שגוזרים על הציבור, שהם חמורות יותר, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר העובדים באותו שבוע אך לא באותו יום, מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין – מסיימים את התענית, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב העובדים ביום התענית מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע תעניות אַחֲרוֹנוֹת, שהם חמורות ביותר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ – אנשי משמר ואנשי בית אב, מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים חולקים ואוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ – אנשי משמר ואנשי בית אב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ תעניות שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע תעניות אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.
