משנה ה: עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל חַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:
משנתנו מביאה מיני צרות שמתריעים עליהן מיד, אפילו במקומות שעדיין לא הגיעו אליהם הצרות הללו, מחשש שיבואו לאחר זמן: עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן – רוח המקלקלת את התבואה, שמרוקנת אותה מן הזרע שבה, וְעַל הַיֵּרָקוֹן – תבואה שמכסיפים פניה ומתקלקלת, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל המזיקים את התבואה, וְעַל חַיָּה רָעָה שנראתה בישוב בשעות היום, וְעַל הַחֶרֶב – חיילים העוברים ממקום למקום, אף שאינם באים להלחם עם אנשי העיר הזו, אך מכל מקום יש סכנה מסוימת בכך שיעברו בעיר, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, והטעם בכל הדברים הללו, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת – העוברת ממקום למקום, ויש חשש שתתפשט למקומות נוספים, ולכן מתריעים ומתפללים קודם שתבא הצרה.
משנה ו: מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:
מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם בארץ ישראל, וְגָזְרוּ תַעֲנִית במקומם עַל כך שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן, כלומר שנתקלקלה בשדפון כמות תבואה שאפשר לעשות ממנה פת כשיעור הממלא את פי התנור, ואף שהיה זה באשקלון שהיא בארץ פלישתים, גזרו תענית בארץ ישראל, כיון שזו מכה מהלכת. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אף שזהו בחוץ לארץ, גם כן מטעם זה, שזו היא מכה מהלכת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ הזאבים את התינוקות גזרו כן, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה – שראו בעיר זאבים, ודבר זה כבר נחשב סכנה שיש להתריע עליה מיד.
