משנה ט: הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוּד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל:
הָיוּ העם מִתְעַנִּין על ירידת גשמים, והתחילו להתענות כבר בערב, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ את התענית, כיון שעדיין לא חל על אותו יום שם 'תענית', וכבר ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ את התענית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר, אם ירדו גשמים קֹדֶם חֲצוֹת היום, לֹא יַשְׁלִימוּ, כיון שחצות זהו זמן סעודה, וקודם זמן הסעודה עדיין לא חל על היום שם 'תענית', אבל אם ירדו הגשמים לְאַחַר חֲצוֹת, שכבר עבר זמן הסעודה ולא אכלו, נמצא שחל על היום שם תענית, ויַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוּד מחמת עצירת גשמים, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת, אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב, וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל, והוא פרק קל"ו בתהילים, הפותח בפסוקים 'הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ'. והטעם שאכלו ושתו תחילה, כיון שיש בפרק זה את הפסוק 'נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ', ולכן נאה הדבר לאומרו כשהם שבעים.
פרק ד, משנה א: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיוֹם, בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
בכל יום כהנים נושאים כפים רק בתפילת שחרית, אבל במנחה אינם נושאים כפים מחשש ששתו יין והשתכרו בסעודה, ושיכור אסור בנשיאת כפים, כשם שהוא אסור בעבודה בבית המקדש. משנתנו מבארת שיש ימים שנושאים כפים אף בתפילות נוספות: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים [-זמנים] בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן בכל אחת מהתפילות שביום, ולא רק בשחרית, ויש יום אחד מאותם זמנים שבהם כהנים נושאים כפים אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיוֹם, בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים [-בתפילת נעילה], ואלו הם אותם שלשה זמנים, בַּתַּעֲנִיּוֹת, כיון שאין בתפילת מנחה שבהן חשש שכרות, שהרי אסורים באכילה ובשתיה, וּבַמַּעֲמָדוֹת – אנשי 'מעמד', ואלו הם ישראלים שהיו באים לבית המקדש לפי סדר קבוע, כמו שיבואר במשנה הבאה, והיו מתענים כל ימות החול חוץ מראשון ושישי, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. בתעניות ובמעמדות היו הכהנים נושאים כפים שלש פעמים, בשחרית במנחה ובנעילה, וביום הכפורים אף במוסף, והרי אלו ארבע פעמים ביום.
