משנה ח: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ, כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה, וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים, וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל היֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל. וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב, שבו פסקו למות אנשי דור המדבר, שנגזרה עליהם הגזירה שלא להכנס לארץ ישראל, וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שהוא יום מחילה וסליחה, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי [-בבגדי] לָבָן שְׁאוּלִין – שהיו שואלות זו מזו בגדים, אפילו העשירות שבהן, כדי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ, וכָּל הַכֵּלִים [-הבגדים] טְעוּנִין טְבִילָה, כיון שיש ביניהן שאינן טהורות, ואין כל אחת יודעת אם הבגד ששאלה טהור, ולכן כולן היו מטבילות את הבגדים לטהרן, וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת – מחוללות ורוקדות בַּכְּרָמִים, וכל מי שאין לו אשה היה הולך לשם, וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ, ומיוחסות שבהן היו אומרות אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה, והיו אומרות את הפסוקים, שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל, וְאוֹמֵר [-וכן היו אומרות את הפסוק] תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. מביא רבן שמעון בן גמליאל את הפסוק שממנו לומדים שכך היה מנהגן של בנות ירושלים ביום הכפורים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר – וכך נאמר בפסוק (שיר השירים ג, יא) 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ'. ומבאר, 'בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ' זוֹ מַתַּן תּוֹרָה, וזהו יום הכפורים, שבו ניתנו לוחות שניות, 'וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ' זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הראשון, שאחד מימי חינוכו היה ביום הכיפורים, ועל יום זה אמר הפסוק 'צאנה וראנה בנות ציון'. מסיימת המשנה בברכה על בית המקדש, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן.
הדרן עלך מסכת תענית
מסכת חגיגה
משנה א: הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר, שָׁלשׁ רְגָלִים.
מצוות עשה מן התורה על כל איש מישראל לעלות לבית המקדש בשלשת הרגלים, ויש מצוה להביא ברגלים אלו קרבן עולה, המכונה 'עולת ראיה', וקרבנות שלמים הנקראים 'שלמי חגיגה' ו'שלמי שמחה'. מסכת זו דנה במצוות עליה לרגל, ובמצוות הכרוכות בקרבנות הללו. כמו כן תדון המסכת בדיני טומאה וטהרה, לפי שמצוה על ישראל להטהר ברגלים, כדי לעלות לבית המקדש ולהקריב את הקרבנות בטהרה.
הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה – במצות עליה לרגל, לְהֵרָאוֹת לפני ה', כמו שנאמר 'שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל', חוּץ מֵחֵרֵשׁ, ואפילו אם הוא מדבר ואינו שומע, ואפילו אינו שומע רק באוזנו האחת, כיון שלומדים זאת מהאמור בפרשת הַקְהֵל 'לְמַעַן יִשְׁמְעוּ', למעט מי שאין לו שמיעה גמורה בשתי אוזניו [וכן ממועט אילם, שנאמר 'לְמַעַן יִלְמְדוּ', ודורשים זאת כאילו נאמר 'למען יְלַמְדוּ', ואילם אינו יכול ללמד], שׁוֹטֶה, וְקָטָן, כיון שהם פטורים מכל המצוות. וְטֻמְטוּם, שאין ידוע אם הוא זכר או נקבה, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, שיש לו סימני זכר וסימני נקבה, לפי שאינם זכרים גמורים, וְנָשִׁים, שהרי נאמר בפסוק 'יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ', וַעֲבָדִים כנעניים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הפטורים ממצוות שאין נשים חייבות בהן.
וכן פטורים ממצות עליה לרגל הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא – עיור, אפילו בעין אחת, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו, כגון שהוא מפונק ביותר, שנאמר 'שָׁלֹשׁ רְגָלִים', ודורשים זאת כאילו נאמר לשון רגליים, למעט את מי שאינו יכול לעלות ברגליו, והיינו החגר החולה והזקן או מי שאינו יכול לעלות ברגליו. והסומא ממועט ממה שנאמר 'בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ', ודורשים שכשם שבאים לְהֵרָאוֹת כך באים לראות את בית ה', למעט סומא שאינו יכול לראות, ואפילו סומא בעינו האחת, לפי שאין ראייתו שלמה.
אֵיזֶהוּ קָטָן הפטור אפילו מחינוך של מצוות עליה לרגל, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, אבל אם יכול הוא לרכב על כתפיו ולבוא, חייב אביו לחנכו לכך, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל חולקים ואוֹמְרִים, שיעור 'קטן' שאין מחנכים אותו למצוה זו הוא כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת ברגליו מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר, שָׁלשׁ רְגָלִים, למעט מי שאינו יכול לעלות ברגליו, וכיון שאפילו גדול שאינו יכול לעלות ברגליו פטור, אין חיוב חינוך בקטן שאינו יכול לעלות ברגליו.
