משנה ו: הַטּוֹבֵל לַחֻלִּין וְהֻחְזַק לַחֻלִּין, אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר. טָבַל לְמַּעֲשֵׂר וְהֻחְזַק לְמַּעֲשֵׂר, אָסוּר לַתְּרוּמָה. טָבַל לַתְּרוּמָה וְהֻחְזַק לַתְּרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ. טָבַל לַקֹּדֶשׁ וְהֻחְזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לַחַטָּאת. טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הֻחְזַק, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל.
משנתנו ממשיכה לבאר דין נוסף שתיקנו חכמים בהלכות טהרה, שהטובל צריך לכוין להיטהר בטבילתו לשם אכילת הדבר שלשמו הוא טובל. הַטּוֹבֵל לַחֻלִּין וְהֻחְזַק לַחֻלִּין – אדם המקפיד לאכול אפילו דברי חולין רק כשהוא טהור, וטבל לשם אכילת חולין, אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר – אין טבילה זו מועילה לו לאכול מעשר שני בירושלים, שיש חיוב לאוכלו בטהרה, עד שיטבול לשם אכילת מעשר שני. טָבַל לְאכילת מַּעֲשֵׂר שני וְהֻחְזַק טהור לְאכילת מַּעֲשֵׂר שני, אָסוּר לַתְּרוּמָה, שחומרתה גדולה יותר. טָבַל לַתְּרוּמָה וְהֻחְזַק לַתְּרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ – לאכילת בשר קרבנות. טָבַל לַקֹּדֶשׁ וְהֻחְזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לַחַטָּאת – לנגיעה ב'מי חטאת', אפר פרה אדומה, שהיא חמורה ביותר. אבל אם טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל, ולכן אם טבל למי חטאת, מותר בכל, ואם טבל לתרומה מותר אף במעשר. מי שטָבַל וְלֹא הֻחְזַק – לא התכוין בטבילתו להטהר לצורך אכילת דבר מסוים, אלא להתרחץ בלבד, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל, ואסור לאכול כל דבר הצריך טבילה, ואפילו מעשר, אבל מותר הוא באכילת חולין [אף אם הוא נוהג לאכול חולין בטהרה], שאין חולין צריכים כוונה כלל.
משנה ז: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, מִדְרָס לַפְּרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה, מִדְרָס לְקֹּדֶשׁ. בִּגְדֵי קֹדֶשׁ מִדְרָס לְחַטָּאת. יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר, הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לְחַטָּאת.
משנתנו מבארת שיש בני אדם הנזהרים ביותר בדיני טומאה וטהרה, ויש הנזהרים פחות, וקבעו חז"ל כללים בזה, איך דנים את בגדיו של האדם, שלא ידוע אם הם טהורים או טמאים: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, נחשבים כמו טמאי 'מִדְרָס' [-כטומאת בגדי זב ונידה המטמאים אדם וכלים], לַפְּרוּשִׁין – לבני אדם המקפידים לאכול אפילו חולין רק בטהרה, כיון שאנו חוששים שישבה על בגדים אלו אשת עם הארץ כשהיא נדה, ונטמאו בטומאת מדרס. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁין, הרי הם כטמאים טומאת מִדְרָס לאוכלי מעשר שני, שטהרתם חמורה ונצרכת יותר. בגדי אוכלי מעשר שני, הרי הם כטמאים טומאת מדרס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה, שטהרתם חמורה יותר. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה, הרי הם כטמאים טומאת מִדְרָס לְאוכלי בשר הקֹּדֶשׁ [-קרבנות]. בִּגְדֵי אוכלי בשר קֹדֶשׁ הרי הם כטומאת מִדְרָס לְמי חַטָּאת – אפר פרה אדומה. ודינים אלו אינם מחמת שאנו חוששים לבני אדם שיזלזלו בדיני טומאה וטהרה, אלא תקנת חכמים היא, ולכן אפילו יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר, שהָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְאף על פי כן הָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ נחשבת כמִדְרָס לַקֹּדֶשׁ. וכן יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל אפילו את חוליו עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וּמכל מקום הָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ נחשבת כטמאת מִדְרָס לְענין מי חַטָּאת, וכפי שהתבאר שטהרתם חמורה יותר.
