מסכת ביצה, פרק א, משניות ג-ד

משנה ג: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לַשּׁוֹבָךְ אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנַע מִבְּעוֹד יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
משנתנו מביאה מחלוקת נוספת בין בית שמאי ובית הלל ביום טוב: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם ביום טוב מִשּׁוֹבָךְ לַשּׁוֹבָךְ כדי להוריד גוזלים, כיון שבהולכת הסולם ממקום למקום נראה הוא כמי שהולך לעשות מלאכה ביום טוב, אֲבָל מַטֵּהוּ – מַטֵּה את הסולם מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן באותו שובך. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין גם ליטול את הסולם משובך לשובך.
מחלוקת נוספת בענין נטילת גוזלים מהשובך ביום טוב, ובגמרא מבואר שמשנתנו עוסקת ב'בריכה ראשונה', כלומר, בזוג גוזלים ראשון שנולד באותה שנה, ובדרך כלל אדם נמנע מלשחוט גוזלים אלו אלא משאירם לגדול יחד עם אמן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטּוֹל אדם ביום טוב מאותם גוזלים שבשובך, שמא אחר שיטלם יתחרט וימנע מלשוחטם ביום טוב, ונמצא שמה שאמר אתמול שישחטם היה בטעות, וטלטל גוזלים שאינם עומדים לשחיטה, שמוקצה הם, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנַע בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם – שעשה בערב יום טוב מעשה המוכיח את כוונתו ליטול גוזלים אלו ביום טוב, וכיון שגילה דעתו שלא ימנע מלשוחטם, אין חוששים שיתחרט. אך אין די בהכנה בדיבור בלבד בלא שינענע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אין צורך בעשיית מעשה, אלא עוֹמֵד וְאוֹמֵר בערב יום טוב זֶה וְזֶה – גוזלים מסוימים אלו אֲנִי נוֹטֵל, ודי בכך כדי להתיר את נטילתם ביום טוב ולהוציאם מתורת מוקצה, ואין חוששים שמא יתחרט ביום טוב. והוא הדין בשאר גוזלים, שאינם ראשונים, שאין ליטלם ביום טוב אם לא ייחדם מערב יום טוב, ובזה לדברי הכל די בהכנה בדיבור בלבד, ואין צורך במעשה.
משנה ד: זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה אֲסוּרִין שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מֻתָּרִין בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן אֲסוּרִים וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אין ליטול גוזלים מהשובך ולשוחטם ביום טוב אלא אם כן הזמינם מערב יום טוב לשם כך. משנתנו ממשיכה לדון בענין הזמנה זו: זִמֵּן האדם בערב יום טוב גוזלים שְׁחוֹרִים, וּמָצָא בשובך גוזלים לְבָנִים, וכן אם זימן לְבָנִים, וּמָצָא שְׁחוֹרִים, והיינו שהזמין שחורים ולבנים, כל מין במקום מסוים, ומצא ביום טוב שבמקומם של הלבנים יש שחורים ובמקומם של השחורים יש לבנים, וכן אם זימן שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה, ואינו מכיר מי הם השנים שזימן ומי הוא השלישי שאינו מזומן, הרי אלו אֲסוּרִין, כיון שאסור לשחוט עופות שלא הזמינם מערב יום טוב. אבל אם זימן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, הרי אלו מֻתָּרִין, כיון שאנו מניחים שאחד מהשלשה פרח מהשובך, ולא שכל השלשה פרחו והנמצאים כאן הם שנים חדשים. זימן האדם בערב יום טוב גוזלים שנמצאו בְּתוֹךְ הַקֵּן, וּמָצָא ביום טוב גוזלים לִפְנֵי הַקֵּן, מבחוץ, ובתוך הקן לא היו גוזלים כלל, הרי אלו אֲסוּרִים, כיון שאנו מניחים שאלו הם גוזלים אחרים, שלא הוזמנו.
וּבכל האופנים הללו, אִם אֵין שָׁם גוזלים אחרים בתוך חמישים אמה בסביבות אותו השובך אֶלָּא הֵן, והם גוזלים שאינם יכולים לעוף אלא לדדות בלבד, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, כיון שאין דרך הגוזלים להתרחק משובכם יותר מחמישים אמה, ואנו מניחים שהם הם הגוזלים שהיו בתוך הקן בערב יום טוב, אלא שיצאו החוצה, ואין חוששים שבאו גוזלים אחרים ממרחק הגדול מחמישים אמה. [ואפילו אם יש שובך נוסף בתוך חמישים אמה, אם אינו נמצא בקו ישר עם שובך זה, אלא בקרן זוית, אין חוששים שבאו הגוזלים מאותו השובך, לפי שאין דרך גוזלים לדדות אלא בהליכה ישרה, ואינם פונים לצדדים כלל, אפילו בתוך חמישים אמה (גמרא)].