מסכת ביצה, פרק ג, משניות ה-ו

משנה ה: בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל וְאָמְרוּ לוֹ לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן.
משנתנו ממשיכה לדון בענין בעלי חיים ביום טוב: בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה – בהמת קדשים שמתה ביום טוב, שהיא אסורה בהנאה וטעונה קבורה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ, כיון שהיא מוקצה. וּמַעֲשֶׂה היה שמתה בהמת קדשים ביום טוב, וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ, וְכן שאלוהו עַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה, וְנִכְנַס רבי טרפון לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל שאלות אלו, וְאָמְרוּ לוֹ על שני הדברים שלֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן ביום טוב.
משנה ו: אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָר:
נאמר בדברי הנביא (ישעיה נח יג) לגבי יום השבת 'וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר', ומלשון 'ממצוא חפצך ודבר דבר' למדו חכמים שאסור למכור ולקנות בשבת, ועוד חששו חכמים שמא מתוך שקונים ומוכרים יבואו לכתוב שטר (רש"י לז.), ואיסור זה נוהג גם ביום טוב. משנתנו מבארת את אופני האיסור וההיתר בקניית בהמה לשחיטה או קניית בשר בהמה, ביום טוב עצמו: אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב – אסור לחבורת בני אדם לקנות יחד בהמה חיה לצורך שחיטתה, באופן שכל אחד אומר איזה סכום הוא נותן כדי לקבל חלק מבשרה [כגון שהבהמה שוה עשרה דינרים, ואחד אומר שיתן שני דינרים, וחבירו שלשה דינרים, וכן הלאה, וחולקים בבשרה לפי המעות שהתחייבו לתת תמורתה], ואף שאין זה נחשב כמקח וממכר ממש, מכל מקום אף באופן זה אסרו חכמים (רשב"א), אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְאם עשו כן ונימנו עליה מערב יום טוב, שׁוֹחֲטִין אותה ביום טוב וּמְחַלְּקִין אותה בֵּינֵיהֶן.
משנתנו מביאה מחלוקת בענין השימוש במשקל ביום טוב: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הגם שאסור למכור בשר במשקל ממש, על ידי שקילה במשקולות המיועדות לכך, אך שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד כְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ [-סכין גדולה של קצבים], כיון שיש בכך שינוי מדרך השקילה של ימות החול. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין – אין מתבוננים ביום טוב בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָר, ואף לא בדרך שינוי.