פרק ד, משנה א: הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקֻּפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בְעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה:
הַמֵּבִיא ביום טוב כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בדרך היתר, כגון בתוך תחום שבת, או שהניח עירובי תחומין, לֹא יְבִיאֵם בַּסָּל וּבְקוּפָּה, על ידי שיניח ארבעה או חמשה כדי יין יחד, כיון שדבר זה נראה כדרך הנהגה של ימות החול, שנושאים משאות כבדים, אֲבָל מֵבִיא הוּא כד אחד או שני כדים עַל כְּתֵפוֹ, אוֹ כשמחזיקם לְפָנָיו.
וְכֵן הַמּוֹלִיךְ ביום טוב אֶת הַתֶּבֶן, להשתמש בו להסקה, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו כדרך שמוליכים אותו בחול, אֲבָל מְבִיאָה הוּא בְּיָדוֹ, לְפָנָיו.
דין נוסף, וּמַתְחִילִין להשתמש ביום טוב בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן לצורך הסקה, ואף על פי שלא התחיל עדיין להשתמש בתבן זה, ולא חשב עליו מבעוד יום, כיון שתנא זה סובר שאין איסור מוקצה, אֲבָל לֹא מתחילים להשתמש בְּעֵצִים שֶׁבַּ'מוּקְצֶה', והיינו עצים המיועדים לבניה המונחים ברחבה שמאחורי הבתים, המכונה 'מוקצה', ואין דרך להשתמש בעצים אלו להסקה אלא רק לבניה, והרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס [ואף תנא זה מודה שיש איסור מוקצה בדבר שיש בו חסרון כיס], ואסור להשתמש בהם ביום טוב להסקה.
משנה ב: אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס , וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף, כָּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בַפּוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת:
אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, ואפילו ביום טוב שאינו סוכות, שאין הסוכה מוקצה, הדבר אסור משום 'סותר', אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ, וכגון קנים העומדים סמוך לדפנות ואינם מחוברים וארוגים עם הדפנות, שאינם בטלים לדופן, ומותר ליטול מהם ביום טוב.
מְבִיאִין ביום טוב עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה, אבל רק מִן הַמְּכֻנָּס – מעצים שנאספו למקום אחד מבעוד יום, ואיסוף זה נחשב כהכנתם לשימוש, ולכן אינם מוקצים, וְכן מביאים עצים מִן הַקַרְפַּף – מקום המוקף מחיצות, אֲפִילוּ מִן הַמְּפֻזָּר, כיון שעצים אלו, אפילו אם הם מפוזרים, כיון שהם מוקפים מחיצות נחשבים הם כמוכנים לשימוש, ואינם מוקצים. אֵיזֶהוּ קַרְפַּף שמותר ליטול ממנו עצים ביום טוב, כָּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר ממש, ויש לו מפתח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת – על ידי מפתח, אין צורך שיהא סמוך ממש לעיר, וַאֲפִילוּ הוא רחוק אלא שהוא בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת, נוטלים ממנו, ואם הוא סמוך לעיר ממש נוטלים ממנו אפילו אם אין לו מפתח.
