משנה ג: אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם וְלֹא בַמְּגֵרָה וְלֹא בַמַּגָּל , אֶלָּא בַקּוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:
אֵין מְבַקְעִין עֵצִים קטנים ביום טוב, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב עצמו. וְגם באופן המותר לבקע עצים והיינו כשמבקע מקורה שנשברה בערב יום טוב, אֵין מְבַקְעִין את העצים לֹא בְּקַרְדֹּם – גרזן, וְלֹא בַּמְּגֵרָה – מסור, וְלֹא בְּמַגָּל, אֶלָּא בְּקוֹפִיץ – סכין של קצבים, שאין דרך לבקע בו עצים.
בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּירוֹת, שבכניסת יום טוב היה סָתוּם מכל צדדיו, וְנִפְחַת הכותל ביום טוב עצמו, נוֹטֵל פירות מִמְּקוֹם הַפְּחַת, ואף שאסור לשבור את הכותל כדי ליטול את הפירות, מכל מקום אין הפירות נחשבים מוקצים מחמת איסור, מאחר ואין האיסור בפירות עצמם, אלא בדבר אחר [והרי זה כאילו הפירות רחוקים ממנו, במקום שאינו יכול להגיע לשם, שאין הם נעשים מוקצים]. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה את הכותל, וְנוֹטֵל את הפירות, כיון שמדובר כאן בכותל של לבינים הסדורות זו על גב זו ללא טיט, שאין בסתירתו איסור תורה אלא איסור דרבנן, ומשום שמחת יום טוב, התירו זאת חכמים.
משנה ד: אֵין פּוֹחְתִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:
אֵין פּוֹחֲתִין אֶת הַנֵּר – אסור ליטול גוש חרס בשעה שהוא רך, ולעשות בו צורת נר עם כלי קיבול לשמן, מִפְּנֵי שֶׁבכך הוּא עוֹשֶׂה כְּלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, שהרי זהו איסור 'מכבה', עשיית הפתילה או העץ לפחם. וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם, שהרי יש בכך תיקון כלי לצורך פתילה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָה בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת, כלומר, נותן את שתי ראשי הפתילה כל אחד בנר אחר, ומדליק את האש באמצע הפתילה, והיא נחתכת מעצמה לשתים, וכל חצי דולק בנר שלו, וההיתר הוא כיון שאין ניכר שכוונתו לחתוך, אלא עושה כן דרך הדלקת הפתילות.
