משנה ב: פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן מֻתָּרִים אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חָשֵׁכָה:
משנתנו מביאה מעשה נוסף שאירע לרבן גמליאל וחבריו בשבת: פַּעַם אַחַת באו רבן גמליאל וחבריו בספינה, ולֹא נִכְנְסוּ לַנָּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁכָה – אחר ששקעה החמה בליל שבת, אָמְרוּ לוֹ החכמים לְרַבָּן גַמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד – האם מותר לנו לרדת מהספינה ליבשה, או שדיננו כמי שבא בשבת מחוץ לתחום, שאסור לו להלך יותר מארבע אמות [וכאן אין הנידון לגבי הליכה בתוך הספינה, שהתיר רבן גמליאל במשנה הקודמת, אלא לצאת מהספינה לגמרי, שזה מותר רק אם היו בתוך התחום בכניסת השבת]. אָמַר לָהֶם רבן גמליאל, מֻתָּרִים אַתֶּם לרדת ליבשה, כיון שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל במשקפת, וְראיתי שהָיִינוּ בְּתוֹך הַתְּחוּם של אלפיים אמה מהעיר עַד שֶׁלֹא חֲשֵׁכָה – קודם שנכנסה שבת, ונמצא שלא יצאנו בשבת מחוץ לתחום.
משנה ג: מִי שֶׁיָצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ, כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה, יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַיוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:
כפי שהתבאר לעיל, היוצא מחוץ לתחום בשבת, אין לו אלא ארבע אמות. משנתנו עוסקת בדינו של היוצא בהיתר מחוץ לתחום: מִי שֶׁיָצָא בשבת חוץ לתחום בִּרְשוּת – בהיתר, כגון לצורך פיקוח נפש, וְאחרי שיצא אָמְרוּ לוֹ שכְּבָר נַעֲשָׂה המַּעֲשֶׂה שלשמו הלך, ואין צורך בהליכתו, יֵש לוֹ – מותר לו להלך ממקום עמידתו באותה שעה אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. מוסיפה המשנה ואומרת, אִם הָיָה בְּתוֹך הַתְּחוּם שֶׁלוֹ – אם אותם אלפיים אמה שנתנו לו מסתיימות בתוך אלפיים אמה של תחום ביתו, הרי הוא כְּאִילוּ לֹא יָצָא, והולך לביתו. והטעם לכך, שהרי מצאנו קולא נוספת בענין זה, שֶׁכָּל הַיוֹצְאִין בכלי נשק לְהַצִּיל מעובדי כוכבים וכדומה, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן כשכלי נשקם עליהם, וכמו כן הקילו גם לענין זה שאם אותם אלפיים אמה מסתיימות בתוך אלפיים אמה של תחום ביתו, שחוזר לביתו.
