מסכת עירובין, פרק ו, משנה י. פרק ז, משנה א

משנה י: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
שָׁכַח אֶחָד מִן החצר הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, אף ששאר בני החצר החיצונה עירבו, הרי אותו אחד מבטל את עירובן, והדין הוא כפי ששנינו במשנה הקודמת, לגבי אופן שעירבה הפנימית ולא החיצונה, שהַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, אף בזה הדין שוה לאופן ששנינו לעיל, שעירבה החיצונה ולא הפנימית, ששְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.
אם עירבו בני החצר החיצונה ובני החצר הפנימית יחד, ונָתְנוּ את עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, והיינו בחצר החיצונה, וְשָׁכַח אֶחָד מהם, בֵּין אם היה אותו אחד מִן החצר הַחִיצוֹנָה ובֵין אם היה מִן החצר הַפְּנִימִית, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, ואף שעירובן של בני החצר הפנימית בפני עצמם מועיל להתיר את הטלטול בחצירם, זהו רק מחמת שיכולים הם לסגור את השער המפריד ביניהם, אך כאן הרי העירוב מונח בחצר החיצונית, ואינם יכולים להפרד מהם, ולכן אם אפילו אחד מהחצר החיצונה שכח להשתתף בעירוב, שתיהן אסורות.
וְאִם הָיוּ שתי החצרות שֶׁל יְחִידִים, שבכל חצר דר אדם אחד, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב זה עם זה כדי להתיר את הטלטול של כל אחד בחצרו, שמכיון שכל אחד רשאי לטלטל בחצרו, הרי זה כאופן המוזכר לעיל בדעת תנא קמא, שאם עירבה כל חצר בפני עצמה, אין בני הפנימית אוסרים על החיצונה, ואף כאן מאחר ובפנימית דר יחיד אינו אוסר על בן החיצונה אף שהוא עובר בחצירו. אבל אם רוצים להוציא ולהכניס מחצר לחצר, צריכים עירוב.
פרק ז, משנה א: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:
חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת – שתי חצרות המופרדות זו מזו בכותל, ויש חלון באותו כותל שדרכו ניתן להעביר חפצים מחצר לחצר, אם היה גודל החלון לכל הפחות אַרְבָּעָה טפחים עַל אַרְבָּעָה טפחים, שזהו שיעור פתח הראוי למעבר, בְּתוֹךְ גובה עֲשָׂרָה טפחים מהקרקע, שזהו שיעור שנוח להשתמש בו, אם רצו שתי החצרות, מְעָרְבִין שְׁנַיִם – שני עירובים, כל חצר בפני עצמה, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין עירוב אֶחָד לשתי החצרות, כיון שהחלון מחבר ביניהם [אמנם אינו נחשב חיבור גמור עד כדי כך שיהיו חייבים לערב יחד].
היה החלון פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טפחים, שאין כאן שיעור פתח חשוב, אוֹ שהיה החלון בגובה הכותל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טפחים, שאין נוח להשתמש בו [שהרי אפילו מחיצה בגובה עשרה טפחים בלבד, חוצצת לגמרי, כיון שהמעבר שמעליה אינו נח לשימוש, וכל שכן אם הכותל בנוי למעלה מעשרה, ואף שיש בו חלון], הרי הכותל מפריד לגמרי בין שתי החצרות, ומְעָרְבִין שְׁנַיִם, כל חצר בפני עצמה, וְאֵין מְעָרְבִין עירוב אֶחָד לשתי החצרות.