משנה ו: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי, מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר, הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי, וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ:
המשנה מבארת עתה כיצד הוא אופן הנחת שיתוף מבואות, המתיר את בני כל החצרות להכניס ולהוציא מבתיהם למבוי, או מהמבוי לבתיהם. כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי, באופן שאין כל אחד נותן מזון לצורך השיתוף, מַנִּיחַ אחד מבני המבוי אֶת הֶחָבִית של היין או של השמן, וְאוֹמֵר 'הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי', וּמְזַכֶּה לָהֶן – ועושה עבורם מעשה קנין עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְכן יכול להקנות עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִיִּים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, שכל אלו יש להם רשות ממונית בפני עצמם, וכשם שיכולים לקנות לעצמם, יכולים לעשות מעשה קנין עבור אחרים, מדין שליחות [ואף שלא התמנו לשליחים בענין זה, כיון שזו זכות עבור הזוכים, הרי ניתן לזכות עבור אדם אחר אף ללא מינוי מפורש של שליחות], אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה להם, לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ – יד בניו הקטנים ועבדיו הכנעניים כידו היא, וכשם שאינם יכולים לזכות לעצמם כך אינם יכולים לזכות לאחרים.
משנה ז: נִתְמַעֵט הָאוֹכֵל, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ:
כפי שהתבאר לעיל, יכול אחד מבני המבוי לזכות את המזון עבור כל בני המבוי, לצורך העירוב. משנתנו מבארת את הדין באופן שחל שינוי בכמות המזון או במספר השכנים: נִתְמַעֵט הָאֹכֶל מהשיעור הנצרך [ובמשנה להלן יבואר מהו השיעור הנצרך], מוֹסִיף מזון, וּמְזַכֶּה אותו עבור כולם, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ להם על כך, כיון שזהו המשך של העירוב הראשון שידוע לשכנים, שהרי נשאר מהעירוב הראשון [אך אם כלה המזון של העירוב הראשון לגמרי, ונותן עירוב חדש ממין שונה, צריך להודיעם]. ואם נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם – התרבו השכנים שבמבוי, וצריך להוסיף מזון כנגד כולם, הרי הוא מוֹסִיף, וּמְזַכֶּה לשכנים החדשים, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ להם על כך, והיינו באופן שיש לחצר זו שני פתחים לשני מבואות שונים, וניתן לערב רק עם אחד המבואות, ואם יזכה לשכנים החדשים במבוי זה, יפסידו בכך שלא יוכלו לערב עם בני המבוי השני, ויתכן שהם מעדיפים לערב עם המבוי השני, ולכן אין מזכים להם את העירוב שלא מדעתם. אבל אם יש להם פתח רק למבוי זה, שזכות היא להם שיהיה להם עירוב במבוי, אינו צריך להודיעם שמזכה להם.
