משנה ה: הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא בַשַּׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ:
משנתנו דנה באדם שאינו שוהה בביתו בשבת, האם צריך הוא להשתתף בעירוב החצרות של אנשי חצרו: הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ, וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – בין אם היה זה גוי ובין אם היה יהודי, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר את העירוב בחצרו, כיון שאף דירה ללא בעלים הדר בה עתה נחשבת 'דירה' לענין עירוב, וצריך בעל הדירה להשתתף בעירוב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בין גוי ובין יהודי, אֵינוֹ אוֹסֵר, לפי שדירה ללא בעלים אינה נחשבת דירה לענין זה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אמנם דירה ללא בעלים אינה נחשבת דירה, וכדברי רבי יהודה, אך מכל מקום נָכְרִי אוֹסֵר, כיון שיש לחשוש שיבא באמצע השבת, ויאסור את העירוב. ויִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, כיון שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא בְּשַׁבָּת, ודירה ללא בעלים הדר בה אינה אוסרת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ, וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, ואף שהוא באותה העיר וקל לו יותר לחזור לביתו, שֶׁכְּבָר הֵסִיחַ מִלִּבּוֹ מלחזור לביתו באותה שבת.
משנה ו: בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אֵין מְמַלְאִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְמַעְלָה, בֵּין מִלְּמַטָה, בֵּין מִתּוֹךְ אָגְנוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִלְמַטָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִלְמַעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא תְהֵא מְחִיצָה גְּדוֹלָה מִן הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם:
בּוֹר מים שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שלא עירבו ביניהן, חציו של הבור בחצר האחת וחציו בחצר השניה, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ מים בְּשַׁבָּת, לאף אחת מהחצרות, לפי שהמים מעורבים ביניהם, וכששואב מים לאחת החצרות הרי זה כאילו הוציא את המים גם מהחצר השניה, והדבר אסור, אֶלָא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ [-לבור] מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין אם מונחת המחיצה מִלְּמַעְלָה, שהיו תשעה טפחים למעלה מהמים וטפח אחד במים, ובֵין אם עשאה מִלְּמַטָּה, שהיו תשעה טפחים במים וטפח אחד למעלה מהמים, ובֵין מִתּוֹךְ אוֹגְנוֹ – שהיתה המחיצה כולה בין כותלי הבור, אף שכולה נמצאת מעל המים [וכגון שהיה הבור עמוק, ואין המים שבו מגיעים למרחק עשרה טפחים משפת הבור העליונה]. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מחלוקת יש בדבר, שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צריכה המחיצה להיות דווקא מִלְּמַטָּה, בתוך המים, ולא מלמעלה, ולא בתוך אוגנו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יכולה המחיצה להיות אף מִלְּמַעְלָה, ואף בתוך אוגנו. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא תְּהֵא המְחִיצָּה גְּדוֹלָה – עדיפה מִן הַכּוֹתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם – שבין שתי החצרות, שעובר מעל הבור, ואף שאינו נכנס כלל לאויר הבור, והבור רחב ממנו ונכנס לשתי החצרות, נחשב הכותל כמחיצה המפסקת גם למים של הבור, ומותר לבני החצר לשאוב מהמים לתוך חצרם.
